יום שבת, 31 בדצמבר 2016

סיום

לפני עשר שנים פורסם הפוסט הראשון בWeb Sight Story.
מין בלוג שלבש צורה ופשט צורה אבל נותר עם תכלית של התבוננות מלקטת במרשתת.

תהפוכות רבות עברו על הבלוג הזה לאורך השנים.

שנים של התחלה איטית, תקופה של פריחה עם תעבורה לא מבוטלת ופוסטים לרוב,
שינויי דומיין, מיזוגים, פיצולים, ומגוון של תכנים, ולאחריה תקופה של התיישבות-הדעת.

ככל שעברו השנים כך הלך והתגבש אופיו של WebSightStory כבלוג אקלקטי עם דגשים על תחומי עניין מסויימים שלי, כאשר בד בבד הוא גם משמש כסוג של יומן לדברים שלא הייתי רוצה שיילכו לאיבוד.

אחרי תקופה יחסית ארוכה של לבישת-צורה ופשיטת צורה ולבישת-צורה ופשיטת צורה ולבישת-צורה במסגרתה הבלוג הזה היה אחד מאתרים רבים שתפעלתי הגיע זמן של שינוי.


הגיע העת להמשיך הלאה. אולי עוד אחזור לכאן. אולי לא.
בכל מקרה, אני בוחר להותיר את מה שפורסם כסוג של אנדרטה מרשתתית.

כמובן שמדובר בסוג מפוקפק למדי של אנדרטיה, התלוי הדוקות בעתיד google blogger. ובכל זאת אם נלמד מההיסטוריה האישית שלי, כפי שסקרתי אותה בבלוג אחר: אם עמוד בית משנת 2000 עדיין עמד על תילו בשנת 2014, מי יידע לומר מה עתידו של הבלוג הזה, אם יוותר לעמוד ללא מגע יד אדם?

ובינתיים, ניפרד בברכתו בת-האלמוות של דגלאס אדאמס ז"ל:

היו שלום ותודה על הדגים !

I bid you all, a very fond farewell

As the time nears for a farewell,
I wished to rely upon this very fine 
song 
to start this voyage...



להתראות 2016

2016 היתה שנה אינטנסיבית, במיוחד מהבחינה הפוליטית שבה (מלחמת האזרחים בסוריה, שלום בקולומביה, בחירות לנשיאות בארה"ב ועוד ועוד) אבל גם מבחינות אחרות. עם סיומה, יש לנו הזדמנות להביט אחורה, ולהרהר קדימה  - 



יום שישי, 16 בדצמבר 2016

דרכים שונות

הסרט הקצר alike הוא אחת מיצירות האמנות הנדירות-אדירות האלה, המזמנות לנו הזדמנות נהדרת למחשבה ולבחינה של הדרך שבה כל אחד בוחר בחייו, כיצד היא משליכה על הקרובים לו, ועל האיזונים שיש (או שאין) בחיים של כל אחד מאיתנו.


יום שלישי, 4 באוקטובר 2016

יש פה תהליך בישראל

כאשר פוליטיקאים מלבים שיח של קיפוח ושנאה, שאין בינו לבין המציאות קשר רב, קשה שלא להיעצב, ויש אף הנוטים להתייאש. זה הזמן שבו צריכים אנשי התרבות לקום ולדבר, ובראיון בואלה! עושה זאת הסופר אלי עמיר, יהודי יוצא עיראק, איש שהביוגרפיה שלו היא עדות לאפשרות להצליח בישראל אם אתה מוכן לעבוד קשה בלי קשר למוצאך. 

תענוג לשמוע אדם מדבר על האמת שלו. ליקטתי כמה פנינים מהראיון הזה, שהיה אפשר לדמיין שילמדו יום אחד בבתי-הספר, לצד ספריו:
  • "יש פה תהליך בישראל, זה לוקח הרבה זמן, זה בכל ארצות ההגירה. בארץ הגענו במהירות גדולה מאוד למיינסטרים והצלחנו לבטא את ישראל ואת החברה הישראלית תוך דור או שניים, שזה הצלחה שלא תתואר, דבר כזה לא קרה גם בארצות הגירה אחרות כמו אמריקה"
  • "אני אגיד לך בשיא הכנות, חשבתי שהביוגרפיה שלי ומה שעשיתי וסימלתי בחיי יכולות להוות דוגמה לאנשים צעירים. במיוחד שאני אף פעם לא דיברתי על קיפוח ועל אפליות. אני מאמין בצמיחה טבעית, אורגנית, ובמאבק. הסיפור הזה שלי, בן למשפחה של 9 נפשות, האב לא עבד, גרנו כמה שנים במין מעברה כזאת. גדלתי שם עם האחים שלי. עבדנו לפרנסתנו, למדנו והצלחנו כולנו. הייתי אחד משלושת הסטודנטים הראשונים שיצאו מהקטמונים, שזה גם סיפור גדול בזכות עצמו, אנחנו סללנו את הדרך לילדי קטמונים אחרים ללכת לאוניברסיטה. בסוף הגעתי להיות מנכ"ל ושליחויות בחו"ל בלי סוף מטעם המדינה. זה יכול היה לשמש דוגמה נגד תרבות האכלו לי שתו לי, נגד תרבות המגיע לי. הנה יש עשרות אלפים שבסופו של דבר בשתי ידיהם, הודות לעבודה הקשה שלהם ולמאמצים שעשו או החינוך שקיבלו, הגיעו לטופ".
  • "אני חושב שדו"ח ביטון הוא דו"ח רע...הוא דו"ח שהחטיא את המטרה, שנתן לגיטימציה לפילוג העדתי, לסקטוריאליות. מקוממים בו למשל הדרישה שבמועצה להשכלה גבוהה יהיו חצי חצי. אני כופר בגישה הזאת לחלוטין. אם אנחנו נגיע לחלוקת פיפטי-פיפטי בכל תחום ותחום אוי ואבוי לנו. אותו דבר גם בספרים ושירים שנלמדים. אם אתה עושה כביכול אפליה מתוקנת לעדות המזרח, אתה רק פוגע בהם, כי סימן שמה שהשיגו איננו שווה. אני חושב שכל הסיפור של עלייה לקברי צדיקים הוא עבודת אלילים. כל העסק הזה לקרוא לנו ספרדים זה מופרך. זה שקר וכזב. אני לא ספרדי, וגם הם לא ספרדים. גירוש ספרד קרה לפני יותר מ-500 שנה. היהודים התפזרו בכל העולם ונמהלו בכל הגויים שמסביב, איפה שהם הלכו. ואני לא מבין בכלל מה זה החיפוש הזה אחרי שם כביכול מיוחס, 'אני ספרדי!'. מה רע בלהיות מרוקאי? או עיראקי? ומה רע בלא להיות מרוקאי, ולא להיות עיראקי, אלא להיות ישראלי? ביטון עצמו כמעט נולד פה. אני חי מגיל 12 וחצי עד עכשיו פה. לעזאזל עיראק. יש געגועים, זה משהו אחר. אני לא אומר למחוק את העבר. אבל היום אני ישראלי לכל דבר. הדו"ח הזה החטיא את מטרתו, וכמובן ששר החינוך השתמש בו למטרתו שלו. "

יום שבת, 27 באוגוסט 2016

קיבלתם החלטה מושכלת לא לחסן נגד טטנוס ?

חושבים לא לחסן נגד טטנוס ? סבורים שהסכנה בגלל רגישות לחיסון או תגובה אלרגית גדולים מהסכנה מהחיידק עצמו ?

בואו תקראו דיווח על משפחה מניו-זילנד שחשבה כמוכם וגילתה לפני כמה שנים אמת כואבת.

Mrs Williams said they made what they thought was an informed decision not to vaccinate any of their children because of concerns over adverse reactions, but had since changed their minds.
"Our two other children were immunised last Friday."
They wrote to Alijah's teachers at his school urging parents to consider vaccinating their children, at least against tetanus and whooping cough.
"We're doing this only to prevent any other kids and parents going through what we have gone through."

למה הם החליטו ככה? 
כי הבן שלהם נדבק בטטנוס.

וככה זה נראה -

Alijah Williams woke up with a sunken face. Within 36 hours, the 7-year-old Auckland boy was crippled by body spasms, unable to swallow and racked with pain.

"He was screaming in agony," mother Linda Williams said.

Alijah had contracted tetanus, a potentially fatal disease which gets into the body through a wound and attacks the nervous system.

"It was hideous. He was spasming every three minutes. He was biting his tongue and bleeding. His arms were spasming and he was arching his back and his whole face and jaw was completely locked."

Mrs Williams, a healthcare worker and husband Ian, a food technologist, rushed their middle child to the Starship hospital.

That night, last Thursday, a doctor suspected tetanus, which fitted with the fact Alijah had a cut on his foot, but more importantly he had never been immunised.

Alijah was admitted to a ward but 24 hours later he was moved to intensive care, put into an induced coma and paralysed by drugs to prevent the spasms and relieve the pain.

His breathing had to be monitored because the muscle contractions could close the airway, and later a tracheotomy tube was inserted in Alijah's throat to help him breathe.

לאט, במשך הימים שלאחר מכן, מצבו השתפר. הוא כבר לא היה משותק, אבל היה מסוגל לתקשר רק באמצעות תנועות בראשו.

מצבו ממשיך להשתפר לאט-לאט. הרופאים מעריכים שההתאוששות תהיה ארוכה. הוא צפוי להיות בטיפול נמרץ 6 שבועות, בבית החולים 4 חודשים, ולעבור שיקום של שנה.

תחשבו על זה.

לקריאה נוספת

יום שישי, 29 ביולי 2016

חילוקי דעות לגבי חיסונים ?

יוצא להיתקל לאחרונה ביותר ויותר אנשים שיש להם מחשבות שניות לגבי חיסונים.
כששואלים אותם מדוע ולמה הם מסבירים שהם מצאו מידע מטריד באינטרנט.
כאשר מחפשים באינטרנט זה הולך ונהיה הרבה פחות ברור מה נכון ומה לא.
למה זה קורה?
קודם כל, זה קורה כי מהפכת-המידע נכשלה במקום מאוד בסיסי.
מנועי החיפוש לא מתעדפים תוכן על פי מידת נכונותו.
הם נותנים עדיפות לתוכן פופולרי.
התוצאה - נוראה. ככל שטענת קונספירציה תהיה נפוצה יותר, כך היא תגיע למקום גבוה יותר בתוצאות החיפוש.
וזה לא משנה בכלל עד כמה היא שגויה, מטופשת או מנותקת מהמציאות.
(אלא אם מקבלים את הטענה הנוראה ההיא, שככל שהשקר גדול יותר - כך קל יותר לאנשים להאמין בו).

אבל המקור האמיתי של הבעיה הוא פשוט - ונהדר - ונורא -
כולנו בעולם המפותח בורים לגבי עובדה בסיסית.
שכחנו עובדה בסיסית שהדורות הקודמים הכירו היטב (או, יותר נכון, לא היתה לנו הזדמנות ללמוד אותה).
אנחנו כבר לא מפחדים מהמחלות הנוראות שכנגדן מחסנים.
למה ?
בגלל החיסונים.

לפני 30 שנה היה ברור לכולם שמחסנים.
לפני 100 שנה חלמו על חיסונים לרוב המחלות שאנחנו מכירים.
לפני 200 שנה? חלו וסבלו ומתו.

אז אם את או אתה חוששים מהחיסונים, מתלבטים לגביהם או פוחדים , כדאי להיזכר בדבר הכי פשוט:
לפני שאתם פוחדים מהתרופה, תקראו על המחלה.
\תבינו מהם הדברים שמהם צריך להגן על הילדים.
אחרי-זה, הכל יהיה פשוט יותר.

לקריאה נוספת