יום חמישי, 25 בפברואר 2016

יש צורות חיים שנהנות מכל הפלסטיק שהאנושות זורקת לאוקינוסים...חדשות טובות או רעות?

פעם חשבנו שהדרך בה האנושות מזהמת את האוקיאנוסים בפלסטיק היא חדשות רעות לכל היצורים החיים עלי אדמות.

מאמר בScience News מלמד שמדובר בחדשות טובות מאוד לשלל סוגי חיים מיקרוביאליים שבלעדי הפלסטיק שלנו לא היו מסוגלים להתקיים במי האוקיאנוסים. נראה כי שכבת חתיכות הפלסטיק הזעירות הצפות להן במים מהווה דרך מעולה עבור מיקרובים שכנראה לא היו יכולים להתקיים במים ללא הרפסודות הזעירות שסיפקה להם האנושות. אבל נראה שזה לא רק עניין של משטח קשה שאפשר להשתמש בו. כמו אבק על דפנות החלונות, חומרים מזינים הצפים להם במי המים נוטים להתקבץ על משטחים קשים. על פי המאמר, פיסת פלסטיק השוקלת גרם אחד ספוגה בחומרים מזינים יכולה לספק חיים לקהילה מיקרוביאלית עם ביומסה השקולה לזו של 1,000 ליטרים של מי-ים באוקיאנוס.

האם אפשר להפסיק לדאוג ? למרבה הצער, החדשות הטובות של יצור מיקרוביאלי כזה או אחר, הן החדשות הרעות של יצורים אחרים. כפי שאפשר היה לשער, מעגל החיים מתאים את עצמו למציאות החדשה, ויש שקהילה מיקרוביאלית כזו או אחרת הופכת בעצמה לארוחת-הערב של יצור ימי זה או אחר. המצב הזה תדיר מספיק עד שבמחקרים בהם חיפשו פסולת-אנושית כמו פלסטיק וסיבי טקסטיל בדגה הנמכרת בשווקים, נמצא, למשל, בשוק באינדונזיה, מתוך 76 דגים שנבדקו, ב-21 היתה פסולת כזו. בשוק פלוני בארה"ב, 15 מתוך 64 דגים ו-4 מתוך 12 סרטנים הכילו פסולת שכזו.

אישית, אף פעם לא אהבתי את מראם, ריחם או טעמם של היצורים האלה אבל אני חש אמפתיה עמוקה לכל חובבי הלובסטרים, השרימפסים והדגים מבין קוראיי, ולכן אני מאיץ בכם להמשיך ולקרוא לפני שתקבלו החלטות גדולות. אם חשבתם שפיסות הפלסטיק בתוך הדג שאתם אוכלים הן הבעיה הגדולה, תשמחו לדעת שיש בעיה גדולה ממנה: פיסות הפלסטיק שלא נשארות בתוך הדג. מתברר כי חוכמת-חקר-הצואה של יצורים ימיים מלמדת שעל פי רוב צואתם העשירה בפחמן צוללת אל קרקעית האוקיאנוס ומדשנת אותו. אבל צואה שמעורבת בה חתיכות פלסטיק היא פחות לכידה ונוטה להתפורר הרבה פחות, והתוצאה היא פסולת עשחרה בפחמן הצפה אל פני האוקיאנוס, ותורמת בדרכה שלה להתחממות כדור הארץ. כך שלפני שתחליטו (שוב) להפסיק לאכול מזון מהים, אולי תעדיפו בכל זאת לאכול ולשתות היום ? (ישעיהו כ"ב י"ג)

לכל אחד יש את מה שיפחיד אותו. אם התחממות כדור הארץ לא מזיזה לכם, אולי מידע אחר בקשר לפלסטיספירה (plastisphere) המתהווה באוקיאנוסים שלנו בכל זאת תגרום לכם להרים גבה ? מתברר שההזדמנות הזו לשוט, לאכול היטב ואולי לראות את העולם מנוצלת גם על ידי צורות חיים מיקרוביאליות פחות תמימות. מה אם איזשהו סופר-חיידק קטלני לאנושות ינצל את הדרך הזו להתפשט בעולם, כשהוא לא תלוי בנתיבי הספנות או בכל פעולה אנושית אחרת, והוא יעשה את דרכו על זרמי המים בדרכו לתפוצה ברחבי כדור הארץ ? המדע רק מתחיל ללמוד את המורכבויות של האקוסיסטמה החדשה הזו, פרי ידיו של המין האנושי. האם במקום חלומות הבלהה של האנושות על פרנקנשטיין עלינו לחלום על חתיכות פלסטיק קטנות ?

ואולי לא הכל אבוד? בשנים האחרונות ראינו התפתחויות משמעותיות במאבק נגד זיהום הים. המהלך המתקדם ביותר שהוזכר במאמר, וזה שנראה לי כסוג השינוי בעל הסיכויים הרבים יותר להצלחה, הוא Mr. Trash Wheel, גלגל מים קבוע המשמש כמיירט אשפה ( trash interceptor) במפרץ הפנימי של העיר.

הגלגל נע באופן קבוע, אוסף אשפה ומאחסן אותה כשהוא פועל על בסיס אנרגיה מתחדשת (מים ושמש). הוא מסוגל לאסוף יותר מ-22,000 ק"ג פסולת מדי יום, וב-18 החודשים הראשונים לפעילותו אסף יותר מ-350 טון פסולת מהמפרץ (כמעט 200,000 בקבוקים, 173,000 שקיות צ'יפס וכ6.7 מיליון בדלי סיגריות שהוצאו ממי הים).

אם האנושות תאמץ את הטכנולוגיה הזו ודומות לה, ותהיה מחוייבת לה באופן דומה לזה בו חלקנו מתעניינים במוצרים האחרונים של אפל או של ג'וצי, אולי שוכני חתיכות הפלסטיק הקטנות על גבי האוקיאנוסים יצטרכו להיות מודאגים יותר. 

יום שני, 1 בפברואר 2016

ובנימה אישית: על ירידתה של הפינה "עלה במרשתת"

כתיבת-תוכן באינטרנט, בפורמט של בלוג או בפורמט אחרים, היא עניין מאתגר, משעשע, מגוון, ומספק אך כמו כל דבר טוב בחיים, כדי לבצעו כמות שצריך, יש להקצות לכך זמן ומשאבים.

אחרי רצף של 12 לקטי "עלה במרשתת" -


ולמרות הפופולריות היחסית של הפורמט הזה (שהתבטאה פחות בתגובות ויותר בהתכתבויות סוערות), מגבלות-זמן יחייבו אותי בתקופה הקרובה לעסוק פחות בסוג האיסוף הזה, ולהסתפק במקום זאת, בסגנון הכתיבה הבלוגרי הקלאסי, של עיסוק מעת לעת על סוגיות מעניינות, יותר או פחות.

יום ראשון, 31 בינואר 2016

עלה במרשתת: לקט ינואר 2016

לרגע היה נדמה ש2016 רק הגיעה, והנה כבר נגמר החודש הראשון.... דברים רבים, שונים ומשונים עלו במרשתת החודש, ונתחיל עם הקטגוריה של -
דברים מועילים
הופתעתי לגלות שדואר ישראל באמת משתדל לתקן את המצב הנוכחי הנורא.
אפשר יהיה למשוך דואר רשום או חבילה באמצעות הודעת SMS ! האומנם מגיע הקץ (סוף סוף) להודעות המודפסות האדומות-לבנות? 
על פי דואר ישראל, יש לציין את מספר הטלפון הנייד שלך בעת ביצוע ההזמנה באתר הסחר המקוון ואז אפשר לקבל SMS הכולל את פרטי מרכז המסירה, החבילה ואת המיקום על המדף; ההודעה הזו תישלח כאשר פריט הדואר שהזמנת יהיה מוכן לאיסוף מיידי בסניף או בנקודת המסירה הקרובה! 
ואיך מקבלים ? "בשלב מסירת הדואר הרשום או החבילה יתבקש נמען להציג את ההודעה בנייד, ולחתום בחתימה אלקטרונית על גבי צג מיוחד. " 
ימות המשיח ? 
עוד שירות דואר מועיל: משלוח דואר רשום באמצעות המחשב ! 

ומדברים שאולי יועילו לנו מאוד, לדברים שאולי אינו מועילים אך אי אפשר בלעדיהם... כלומר -
פוליטיקה 
ומפוליטיקה כללית, לפוליטיקה ספורטיבית - כלומר, חדשות ספורט בולטות של החודש, עם דגש על פיטורי דיוויד בלאט מהקליבלנד קאבאלירס.
  • אטורה מסינה על פיטורי דיוויד בלאט מקליבלנד:  "אני לא יודע בדיוק איך ולמה כל זה קרה בקליבלנד. הייתי רחוק מההתרחשויות וקשה לבחון את הדברים מבחוץ. אגיד רק דבר אחד - אם אתה משקיע הרבה כסף ורוצה להצליח, כדאי שתלמד מאנשים שעשו זאת לפניך. סן אנטוניו מצליחה כבר 20 שנה ואין סודות, המתכון מאוד ברור - השחקנים משחקים, המאמנים מאמנים וההנהלה מנהלת. אצלנו זה עבד לא רע, בלשון המעטה, אז למה שזה לא יעבוד במקום אחר? בקליבלנד יודעים בדיוק מה השתבש. אני לא רוצה להגיד דברים שאתחרט עליהם, אבל באופן כללי, תמיד טוב ללמוד ממודלים אחרים. יכול להיות שבמקרה הזה לא חשבו על זה מספיק".
  • באתר cleveland.com עשו ניתוח יפה של הראיון שנתן לברון ג'יימס אחרי משחק הנצחון על סן אנטוניו ספרס ואפשר לראות ממנו עד כמה לברון מחבק ותומך במאמן החדש. האם אפשר להסיק מסקנות לגבי היחס למאמן המפוטר ?
  • כמו ברוב הדברים, גם בעניין הזה לתקשורת הספורט הישראלית אין מושג. מספרים שדיוויד בלאט לא החזיק מעמד בגלל שלא ידע להתעמת עם שחקנים. אם היה  לה מושג, במקום לקנות את מה שהתקשורת בארה"ב מספרת מטעם כתבלבי החצר של לברון ג'יימס ושות' היא היתה עושה 1 ועוד 1. מפעילה קצת שכל ישר. האומנם יכול להיות שמאמן שהחזיק עונה וחצי, כולל פלייאוף שבמהלכו ראו אותו משנה תרגילים, ומתעמת עם שופטים ושחקנים, פוטר על ידי GM היסטרי, שהבין שאם הוא לא לוקח אליפות השנה הוא עף, והתחיל לעשות את כל מה שהוא יכול, כדי להפנות את האש ממנו לכיוונים אחרים. קודם גריפין זרק את בלאט. אם קליבלנד לא תיקח אליפות השנה, בקיץ הוא יזרוק את קוין לאב. ובעוד שנה , אם קליבלנד לא תצליח לקחת אליפות גם ב-2017/2018, גם הוא יעוף, רגע לפני שלברון עצמו יעזוב, מר-נפש, לנסות לקחת טבעת אחרונה במקום אחר.
קצת התלהטנו, אז אולי נירגע קצת בקריאה ומחשבה על בישול ואוכל
ומהבטן אל הראש. היו כמה חדשות מדע וטכנולוגיה מעניינות החודש:
ומהמדע והטכנולוגיה אל מה שיוצר אותם: דברים מעניינים שעלו במרשתת  בתחום החינוך: 
ומחינוך אל הטבע
ומהטבע אל האדם: בריאות
עם כל-כך הרבה קישורים מסעירים בתחום הבריאות, כדאי שננוח קצת ונתבדר.

בידור, תרבות ואמנות 
החלק החדש בסאגת מלחמת הכוכבים יצא לאור בחודש הקודם, וזו הזדמנות נהדרת לעסוק בהולדת ופיתוח רעיון  חרב הלייזר (הlight saber) 



כרגיל בלקט, לגמרי במקרה, עודני מחפש משהו אחר, נתקלתי בפתגמים ההולנדיים של ברויגל האב,  ציור אותו לא הכרתי, ומאוד אהבתי
הציור 'הפתגמים ההולנדיים' של הצייר פיטר ברויגל האב
הפתגמים ההולנדיים של ברויגל. שווה להגדיל כדי לראות את הפרטים. עבודה זו ברשות הכלל 

עודי מנטר את הרשת בחיפוש חומרים עבור 'עלה במרשתת' והנה נתקלתי במידעון של האקדמיה ללשון: על פיקוח וניטור. שווה מבט.

ולפני סיום פרק התרבות והאמנות, אולי כדאי שתציצו ב-10 דברים שהספריה הלאומית עשתה בשנת 2015. פרט מידע  מעניין לדוגמא מהקומוניקט הזה: "הושלם המאגר הדיגיטלי של כתבי העת המחקריים בעברית".  56 כתבי עת ישראליים הועלו לרשת ועומדים לרשות הקהל הרחב בגישה ישירה מהבית בחינם במסגרת פרויקט משותף של הספרייה הלאומית, ספריית אוניברסיטת חיפה ומאגר JSTOR. זהו המאגר הראשון מתוך אוסף מאגרי המידע האקדמיים וכתבי העת האלקטרוניים בספרייה הלאומית המונגש למשתמשים מחוץ לבניין הספרייה. זה הקישור אליו.
(והוא לא מאגר המידע המעניין היחיד שמוזכר שם: בין היתר מוזכרים גם עיתונות יהודית היסטורית; רשת הארכיונים הישראליים; אוסף מפות ירושלים). 

ובחזרה מענייני הרוח אל ענייני הגוף. כלומר, מה שבקפיטליזם קוראים לו הגוף: 
כלכלה
ומענייני חברה הקרויים 'כלכלה' לענייני חברה ממש: 
"אני לא כאן כדי לטעון כי עולם הזנות הוא טוב אלא על הרע במיעוטו.. אני חושבת שהתפיסה הזו של תודעה כוזבת, יש בה משהו בעייתי. לפעמים כדאי להקשיב לנשים ולא לטפוח להן על הראש בפטרנליזם... אני לא חושבת שזה יעזור לנשים (לסגור את המקום - ג"ג) כי שם הן שולטות בתנאים. יש כאן פתח עצום לחיזוק תנאי המנצלים ונראה גידול בזנות הרחוב... אם היינו נותנים לנשים להמשיך לעסוק בזנות בבית שלהן, ובתיקים שברור שמדובר בנשים שחולקות דירה, זו האפשרות המיטבית". 
לבנקרון הוסיפה נקודה חשובה נוספת שהיה כדאי שישימו לב אליה במשטרה שלנו: על יחס השוטרים המבצעים מעצרים לנשים העובדות בזנות. המסקנה שלה: לא כל שוטר צריך לעסוק בנושא. 

  • וממאבק אחד של נשים עובדות למאבק אחר של נשים עובדות: אחרי שנים של חוזים דרקוניים, שכר מעליב וקבוצות שטענו להיותן עובדות קבלן, מתחילות המעודדות בארה"ב ליהנות מהכרה חוקית כעובדות של ממש. חוק מדינה שנכנס לתוקף החודש מחייב קבוצות ספורט מקצועניות להעניק למעודדות זכויות עובד בסיסיות כשכר מינימום וימי מחלה. במדינת ניו יורק עובדים על חוק דומה. "למרות חוקי העבודה כאן, היינו צריכים להעביר חוק מיוחד. זה לא ייאמן, נכון?", אמרה לורנה גונסאלס, מעודדת לשעבר וחברת האסיפה הלאומית בקליפורניה."קשה לשים ערך בדולרים על שלל הפעילויות שמעודדות עושות, ומנגד ההזדמנות נדירה, ייחודית ואדירה", מסבירה מליסה, ממגישות התביעה נגד בפאלו. להכיר בהן כעובדות בעלות זכויות זו התחלה. "על זה נלחמתי", מצהירה תיבודו, "זה לא היה מיליוני דולרים, לא אמרתי שאנחנו ראויות למה שהשחקנים מקבלים. העניין היה שכר הוגן, ואין לי שום חרטות". 

  • האומנם היקף העיסוק של התקשורת בנושא קובע את חשיבותו? ראיתי מעט מאוד כתבות החודש שעסקו בדרך שבה האוצר עובד על כולנו בניהול התקציב שלנו או בדרך שבה נשים המתפרנסות מזנות נאבקות על סגירת מקור לחמן. אבל עשרות כתבות (אני לא מגזים) עסקו בפרשיית הגביר העשיר (לשעבר) שסולק מהמסעדה. הגביר ומשפחתו הלכו לסעוד במסעדת עילית. ועל פי התקשורת "סועדים שהיו במקום בזמן התקרית מסרו לנו כי הם הבחינו באווירה כללית לא טובה בשולחן של" (השם צונזר מטעמי רחמים) ", שאף החזיר מנות למטבח לאחר שלא היה מרוצה מהן. בין היתר, מתארים הנוכחים במקום כי המלצריות ששירתו את השולחן זכו ליחס משפיל, כשאחת מהן אף בכתה לאור היחס שקיבלה מהשולחן המדובר. בתגובה להחזרת המנות וליחס ממנו סבלו אנשי השירות, יצא השף " (השם צונזר מטעמי רחמים) "מהמטבח לחלל המסעדה וביקש מהנוכחים לעזוב את המקום." הפרשיה החלה בעקבות סטטוס ששף המסעדה פרסם והספיק להתחרט עליו, כשהבין את התהודה התקשורתית. שעה אחרי שעזב את המסעדה, עם או בלי קשר לסטטוס האמור, התקשר הגביר והתנצל. כרגע זה נראה שחלק מהשיימינג הציבורי פונה נגד המסעדה (עם או בלי תיזמור של אנשי יח"צ וחברים של הגביר).  מה אני אגיד לכם? שיימינג זה דבר נורא. חרב פיפיות. האם זה הוגן? ובכלל, האם היחס שניתן לגביר הוא הוגן? לא נראה לכם שהיה אפשר להסתפק בגירוש מהמסעדה?  מהצד השני, למה לגרום למלצרית לבכות ? אז אולי זה דווקא טוב שהעניין הזה זכה לכזו תהודה? אולי זו הדרך שבה עשירי-הארץ ילמדו לנהוג בנימוס בשאר העשירונים? אם לא מתוך אנושיות, אז מתוך יראת השיימינג ? ואולי מתוך שלא לשמה יבוא לשמה ? איך תכריע בין שף לבין גביר ? שניהם עם אגו מכאן ועד הקוטב הדרומי.... אז מחפשים עוד מידע...הארץ מביא משהו שהוא דמוי ראיון ממנו יוצא הגביר לא רע (רוב התקשורת עושה זאת. האם מטעמי תחקיר או מטעמי חשש משובו של הגביר?)מצד שני, השף יוצא לא רע מראיונות עבר. פרשן ספורט היה אומר: נראה לי שהגביר מוביל בקרב על תודעת ההמון, אבל נשאר עוד זמן משחק, ומחכים לאפשרות של חילוף. נראה שעדות מלאה של מלצר או מלצרית או סועד/ת שהיו שם, יוכלו להכריע בנוק-אאוט. 
ונמשיך לנושא חשוב, אולי, מעט יותר מהפריט האחרון: נושאי תחבורה ובטיחות: 

  • נתקלתי במאמר מעניין העוסק ב-3 מיתוסים על התרסקויות מטוסים:  על פי ממשלת ארה"ב, 95.7 מהנוסעים במטוס המעורב בתאונה אווירית יוצאים ממנה בחיים. במקרי חירום, מצאו מומחים, רוב האנשים קופאים עד שהם שומעים מה עליהם לעשות. כ-30% מהאנשים שמתו בתאונות מטוסים היו יכולים לשרוד אם רק היו יודעים מה לעשות ופעלו בהתאם. יש כאן גם טיפים להישרדות, שלא יזיק להכיר: עדיף לשבת במרחק של עד 5 שורות מהיציאה; החליטו מראש לאחר שהקשבתם להוראות  הבטיחות, לאיזה פתח יציאה תנסו להגיע (ותכננו גם תוכנית גיבוי, כלומר פתח אחר, אם יש); והיו קשובים לנעשה סביבכם בזמן ההמראה והנחיתה (3 הדקות הראשונות של הטיסה ו-8 הדקות האחרונות של הטיסה - אלו  הזמנים בהן קורים 80% מהאסונות). ונסיים בנימה אופטימית: הסיכוי למות בטיסה הבאה הוא 1 ל-60 מיליון.... כלומר, יש לך סיכוי מעולה לטוס במשך 160000 השנים הבאות בלי להיות חלק בתאונת מטוס...
  • לא רק במטוסים יכול להיווצר מצב חירום המחייב דרך הימלטות. גם במנהרות תת-קרקעיות. ובעניין הזה יש בשורות רעות -  מנהרות קישור והימלטות בפרוייקט מנהרת הרכבת לירושלים אינן עומדות בלחצי המים. מדובר בתקלה שהיתה ידועה מראש: הקבלנים המבצעים התריעו עוד בשלב התכנון הראשוני שהרצפות המתוכננות דקות מדי ולא יעמדו בלחצים ההידרוסטטיים. הם הציעו רצפות בעובי מטר. מתכנני הממשלה והרכבת חשבו שיש כאן ניסיון לניפוח הוצאות והתעקשו על רצפות דקות בעובי 20 ס"מ. במנהרה אחת התבקעה הרצפה. גם הממשלה מסכימה שצריך לתקן עוד כמה מנהרות. על פי הקבלנים התגלו סדקים בעוד 14 מנהרות. השאלה המיידית: מה לגבי  כל 46 המנהרות? השאלה העתידית: כמה כשלים תכנוניים אחרים מסתתרים בפרוייקט הזה, בגלל שמישהו חשב שבפרוייקט שאמור לעמוד לדורות עדיף לחסוך כמה גרושים מאשר ללכת על בטוח? מה תגיד ועדת החקירה ? 
ועם הרבה מודעות לבטיחות, האם יש דרך טובה יותר לסיים את הלקט הזה, מאשר בטיול מרהיב עין על גבי גשר הזכוכית הגבוה והארוך בעולם?
נדמה לי, שיותר משהכתבה הזו מלמדת על מבנה כזו או אחר היא מלמדת על העברת הפוקוס מהעולם 'המערבי' אל מקומות אחרים.
איפה רואים בשנים האחרונות את הבניה שחותרת לחצות את הגבולות ? בדרום מזרח אסיה ובאיזור המפרץ הפרסי. ולא במקרה.
אבל פריצת הדרך האמיתית היא לא התחרות הפוליטית ארכיטקטונית 'למי יש יותר גדול' שמתנהלת במפרץ הפרסי , אלא הארכיטקטורה החדשה והשונה שסין מציעה לעולם.
אל נוכח עינינו נפרש עולם חדש ואמיץ:


יום חמישי, 31 בדצמבר 2015

עלה במרשתת - דצמבר 2015

שנת 2015 מגיעה לה לסיומה, וזהו גם הזמן ללקט הדברים שעלו במרשתת בחודש האחרון של השנה הזו, חודש דצמבר .

האם יש דרך טובה יותר מלהתחיל לקט סיום-שנה שכזה מאשר עם הידיעה הטכנולוגית-מדעית שהיא אולי החשובה ביותר של השנה ?

הצלחה גדולה לSpaceX: לאחר שיגור מסחרי של לווין לחלל, הצליחו להנחית מחדש את המשגר:
חברת ספייס־אקס עשתה את זה. "דקות לאחר שיגור הפאלקון 9 נפרד החלק המרכזי של הטיל מהמאיץ העליון שלו, שנכנס למסלול בחלל כדי לשחרר לוויינים. לאחר מכן חזר הגוף המרכזי של הטיל לכדור הארץ, והשיב עצמו אל כן השיגור. עובדי ספייס־אקס פתחו בחגיגות בעודם צופים בשידור החי שבו נראה חלקו המרכזי של הטיל, באורך כ–50 מטר, יורד אל הקרקע באיטיות. "
החשיבות בהצלחה הזו? כיום, בארה"ב עיקר המשקל של פיתוח הטיסות לחלל הוא בידי השוק הפרטי. הצלחת המהלך הזה הולכת ומקרבת את היום שבו העלות של טיסות שגרתיות לחלל תפסיק להיות דמיונית ותתחיל להפוך למסחרית. האם ביום הזה חלק מסיפורי המדע הבדיוני יהפכו להיות מציאות? ואם ננסה לדמיין אפילו רחוק וחזק יותר - האם נזכה לראות ב-50 השנה הקרובות מכוניות מעופפות דו-תכליתיות שבעזרת משגרים דוגמת זה שחזר אל הכן יוכלו לעבור למסלול מסביב לכוכב-הלכת שלנו? ואולי אף מעבר לו ?


נשים את החלומות על התנועה מהכוכב אל החלל בצד, ונעבור אל החלומות על נסיעה על פני הכוכב , בלי לנהוג ברכבנו בעצמנועד כמה הטכנולוגיה של המכוניות-הנוהגות-את-עצמן בשלה?
תומאס פורם, ראש פיתוח האלקטרוניקה והרכבים של פולקסווגן הסביר שלא, ובין נימוקיו האיר כי-
  • המערכות מתקשות בתנאי מזג-אוויר קשים
  • הגיון המערכת עלול להתבלבל במצב שבו שוטר מסמן לנסוע באור אדום או לעצור באור ירוק;
  • האם המכונית תדע שלא לעקוף משאית הנושאת מטען שבולט אל המסלול הסמוך לה?
  • אם המכונית מזהה מצב קשה בהמשך הדרך שבו על הנהג לקחת שליטה ברכב, יכול להיות שהנהג לא יהיה מוכן לכך.
קושי נוסף שפורם לא הזכיר (וכנראה לא במקרה) הוא התלות הרבה של המכוניות האוטומטיות במפות. קחו מהן את המפות, והן יתקשו הרבה יותר להתמודד עם הסביבה בה הן נושאות. הקושי הזה הוא כמובן עניין של זמן - ככל שהזמן עובר, וככל שמכוניות-נוהגות-את-עצמן יהיו נפוצות יותר, סביר ששינויים בסביבה לעומת המפה, יעודכנו במפות רלוונטיות ושהעניין יעוגן גם בחקיקה.

מעבר לקשיים, פורם גם הזכיר כמה דוגמאות שמעידות על ההתקדמות הרבה שהתרחשה בעשור האחרון -
קצב ההתקדמות הזה מרשים הרבה יותר, כשלוקחים בחשבון את המהירות שבה הדברים קורים. לפני 11 שנה, בתחרות הראשונה בנושא, הרכב המתקדם ביותר נהג בעצמו נסע פחות מ-8 מיילים לפני שנתקע ועלה באש, ולא הוכרזו מנצחים

חוץ מזה, לחלק מהקשיים כבר מתהווים פתרונות. גוגל רשמה השנה פטנטים שתכליתם זיהוי תנועות ידיים של רוכבי אופניים ואפילו מכונית גוגל שנעצרה על ידי שוטר בגלל נסיעה במהירות נמוכה מדי הצליחה לצאת מהעניין בלי לקבל דו"ח
(בזכות נימוקי הנהג, יש להודות, ובכל זאת, מתי בפעם האחרונה אתם הצלחתם לצאת בלי דו"ח?)

הדיון אולי מבהיר שזמנן של המכוניות-הנוהגות-את-עצמן לא יקרה בעוד 5 שנים, ואולי הוא גם מסביר מדוע יידרש זמן פיתוח משמעותי לפני שהכביש יתמלא במכוניות שכאלה, אבל הדיון הזה גם מבהיר בצורה הכי מעשית שאפשר שלא מדובר כאן בחלום באספמיא אלא בטכנולוגיה שברי-המזל בינינו יזכו לראות בימי-חייהם.

אם העת הזו אכן הולכת ומתקרבת, אולי כבר צריך למצוא מילה בעברית ל-self driving cars? אולי עצמונית?

אם כבר מכוניות, כמה מאמרים מעניינים בנושא  -

האומנם נזדקק למכוניות עוד הרבה זמן ? חליפות איירון מן הולכות ומפסיקות להיות מדע בדיוני
ולא רק הן. בדיסני פיתחו רובוט המטפס על קירות. האם יהיה רובוט כזה שנוכל לנסוע בו? והאם הוא לא יהיה מתקן שעשועים אלא דבר כזה שמשמש אותנו לצאת מהדירה ולהגיע לעבודה? תחשבו קצת על החיים כספיידרמן...

ומהייטק לביוטק
על גג קניון הדיזנגוף סנטר, פועלת חווה הידרופונית המספקת חסות ועלי תבלין לחלק מהמסעדות הפועלות בקניון. החלום: לספק את כל צורכי המסעדות של הקניון ולמכור לתושבי האיזור. אם זה יצליח, זה יהיה צעד חשוב במהפכת החקלאות האורבנית הישראלית

וממבט אל הצומח של העתיד, נסיט עינינו אל ההווה, אל חיות הבר האורבניות של ישראל

ומכאן אל העבר: חשבתם פעם מדוע הנחשים איבדו את הרגליים? טוב נו, אנחנו עוד לא באמת יודעים, אבל יש לנו סימנים ראשונים לכך שזה קרה בגלל הדרך בה הם התחפרו ונעו בתוך מחילות תת-קרקעיות, לפני 90 מיליון שנה

וממדע וטכנולוגיה, לנושאים פחות מועילים לחיים -

ומאויבי הציבור, אל נציגיו הפועלים לטובתו, כלומר - פוליטיקה:
נתחיל בעולם, שם מספרים קצת על החיים באריתריאה. בפירוש לא מה שאתה חושב כשאתה רואה אנשים שעושים את כל הדרך משם, דרך מצרים וסיני, עד כאן:
“It’s uncertain time and it’s not easy for the youngest to tolerate that. This creates unemployment by default. If you’re on national service you can’t make money. It is killing opportunities as you can’t make money for your family. There may be people who say they are leaving because the government is repressing them but they are trying to politicise these things. When they go to Europe about 70% send money back to their families because they know how their families are living. This is the main reason they go to Europe, logically.”
או שאולי כן ? מה דעתכם ? 

נמשיך עם השכנים. ממר"י מספר: על התפקיד של הנשים הפלסטיניות בחזית העימות בהתקוממות הפלסטינית הנוכחית. הכתבה מתארת את התפקוד של הנשים בהפגנות בשטחים, אליו אנחנו פחות נחשפים בתקשורת הישראלית. אביב העמים הערבי עובר גם על הפלסטינים. כמה חבל שהכעס מופנה אלינו, במקום לשינויים פנימיים.


ומשהו שהוא בין אצלנו והעולם - מהפך דרמטי בעמדה הרשמית שמציגה מדינת ישראל בסוגיית ההתנחלויות. לראשונה מזה עשרות שנים, יחוייבו כל נציגויות ישראל בעולם להציג באתר האינטרנט הרשמי שלהן מסמך המצדיק היסטורית ומשפטית את זכות העם היהודי להקים ישובים בחבלי יהודה ושומרון. אפשר לתמוך בהתיישבות ביו"ש. אפשר להתנגד להתנחלות בשטחים. אבל אם כבר עושים את זה, באמת הגיע הזמן להסביר את זה כמו שצריך.

ומענייני דיומא נעבור אל הפוליטיקה של האתמול - הטרוריסטים שהעדפנו לשכוח. זכרתם שניסו להתנקש בחייו של יוסי שריד ז"ל ? ובחייו של שמעון פרס יבדל"א ?

ומשנאה אלימה אחת לאחרת - שיר על השנאה תפש את לבי

ומשנאה קונקרטית למאבק היסטורי בשנאה: כך נאבקה ישראל כנגד החלטת האו"ם שקבעה כי ציונות היא גזענות.

ומפוליטיקה כללית, לפוליטיקה של דת ומדינה ויחסים בתוך המשפחה:
מהפכה ברבנות: אימהות גרושות בעלות אמצעים כלכליים ישלמו גם הן מזונות, ולא רק האבות כפי שנהוג היום. מסבירים שההחלטה באה נוכח השינוי במעמד האישה. אני נמנה על התומכים בשינוי הזה. ולכל אלה שחושבים שעכשיו גברים יתנערו מכל אחריות, נזכיר שרוב המחקרים בתחום ההתנהגות מראים שבני-אדם מגיבים בהגינות למצבים בהם הם מרגישים שנוהגים בהם בהגינות.
ראו למשל ספרו האחרון של דן אריאלי - "האמת על באמת" The Honest Truth About Dishonesty

אם הגבר יידע מראש שהוא והאישה ישאו בנטל 50/50, יש סיכוי הרבה יותר טוב שהוא ישלם את החצי שלו כמו בן-אדם. דווקא המצב הנוכחי, בו בן-הזוג יודע שמרגע שהקשר הזוגי עלה על שרטון, החוק הופך אותו לארנק פוטנציאלי עבור מי שהיתה בת-זוגו האהובה, הוא שמכניס את הגבר לניגוד-אינטרסים נורא בין רצונו לסייע לילדיו לבין רצונו לבנות את חייו שלו מחדש.

ומענייני משפחה כלליים לעניינים של אינטימיות
יש לכם מתבגר/ת בבית? תשלחו לו/לה בדואל את הסרט הבא - סרט הדרכה קצר, ברור ולא-בוטה: איך לשים קונדום



חושבים שזה מוקדם מדי ? 
כשני שליש מהילדים בגיל 9 כבר נחשפו לפורנו, טוען מנחה סדנאות לחינוך מיני
מה אפשר לעשות כדי למנוע את ההשפעה השלילית? המנחה מציע צפייה משותפת של הורה וילד בסרטוני הפורנו תוך כדי שיחה ישירה על התכנים. 

זה לא רק אצל החילונים. גם נערות באולפנות צופות בפורנו. כך שיתפה עובדת סוציאלית ומנחה לחינוך מיני, בכנס שעסק בחינוך למיניות בריאה במדרשה באוניברסיטת בר אילן.

אם לא הספיק לכם עד כה, מתברר יש עוד סכנות במין חוץ מהמחלות. יש הטוענים שזה יותר מסוכן מסמים. כך טוענת כתבה צבעונית בואלה! המתארת את עולמם של המכורים למין בישראל.

ונעבר להיסטוריה: 
ממיניות בהווה, נעבור להיסטוריה של המיניות. מתברר שהאדם הראשון ששינה את מינו - חי את חייו השקטים (למדי) כסוכן ביטוח מבת ים. קרל מאיר באר עבר את הניתוח החדשני ב-1906 ובהמשך חייו היגר לישראל. 

וממיניות למלחמה: לא רבים יודעים כי במלחמת ששת הימים היו הסורים "על הגדרות" של קיבוץ דן עם טנקים, חי"ר והפגזה ארטילרית. בעזרת הכנה מדוקדקת, אלתורים לא מקובלים, ופה ושם גם הפרות פקודה עמד הקיבוץ בהתקפה עד שהגיע הצבא.

וממלחמה ממש, להיסטוריה של הספורט. 
ולחדשות נעימות יותר בנוגע להיסטוריה - לראשונה הוכר חייל אמריקני כחסיד אומות עולם. מתברר שמפקד מחנה שבועיים גרמני ביקש לבודד את החיילים השבויים ממוצא יהודי מחבריהם. מאסטר סרג'נט רודי אדמונד, שעמד בראש עשרת אלפים שבויי מלחמה אמריקנים  אמר: 'כולנו יהודים, אם אתם יורים בי, תצטרכו לירות בכולנו, ואחרי המלחמה תועדמו לדין בגין פשעי מלחמה'.

ומהיסטוריה לתרבות:
ומתרבות לחינוך:
לפעמים, כמו שאומר הפתגם האיטלקי, כדאי למהר לאט לאט. על פי מחקר שנערך באוניברסיטת סטנפורד בארה"ב בקרב 10,000 הורים, נמצא כי הילדים שהתחילו את כיתה א׳ בגיל שבע הראו רמות נמוכות בהרבה של קשיי ריכוז והיפראקטיביות בכיתה אל מול הילדים שהתחילו בגיל שש. והמצב הזה של תפקוד תקין בכיתה רק הודות להתחלה מאוחרת יותר נמשך לאורך השנים שהמחקר עקב - גיל 11. כלומר? ילדים המתוייגים ככאלה עם הפרעות קשב בעצם פשוט לא היו מוכנים לכיתה א'....

עודנו מבינים שלפעמים חובה זה משהו שצריך לחכות איתה, וכבר מגיע חובה חדשה: האם כולנו צריכים ללמוד לתכנת?

עודנו מהרהרים בשאלה הזו, וכבר מטיחים בנו שאלה אחרת: כיצד ייראו חייהם של הילדים שנולדו עם טאבלט ביד ?
נסיון אמיץ לחזות את העתיד. אבל אני עוד זוכר מה הבטיחו לדור שלי....

וכשאני קורא אנשים שמאיימים ומספרים כיצד הטכנולוגיה מביאה לאובדן האנושיות בקרב הנוער אני נזכר בסיפור על אברהם שפירא, זקן השומרים של פתח-תקווה כשעוד היתה מושבה, וכיצד הסביר לנוער הישראלי של שנות ה-60':
אתם נוער אתם? אתם ... בררה!
ויש האומרים שאמר
אתם נוער אתם? אתם ... חרא!
ועל זה כבר אמר פעם החכם מכל אדם: אין חדש תחת השמש.

ונעבור מענייני חינוך לעבודה -
שלי יחימוביץ' הצליחה להוביל השבוע את האופוזיציה בהפלת חוק שהציעה הממשלה להוריד את גיל עבודת הנוער המותרת. שווה לשמוע את נאום ההתנגדות שלה. שווה לשנן את דבריה:
"אדוני ראש הממשלה, הילדים שלך עבדו בגיל 13? בנט, הילדים שלך יעבדו בגיל 13? הילדים שלי עבדו בגיל 13? לא ולא. את ילדי העניים אנחנו שולחים לעבוד, ושוללים מהם את הילדות."
ועוד היבט של עבודה במחלוקת -  עשרות נשים בזנות נלחמות נגד סגירת בית הבושת שלהן. יש לי חשד עמוק שבנושא הזה שלי יחימוביץ' ואני לא רואים עין בעין. במילים אחרות - חלום הבלהה של מתנגדי הזנות הרדיקליים הולך ומתגשם. נשים ישראליות שעובדות בזנות עולות לדוכן העדים, אומרות שאינן מתביישות במקצוע ונלחמות כנגד סגירת מקור לחמן, בית הבושת בו הן עובדות. מהדברים שנאמרים עולה תמונה אחרת לגמרי של האישה העובדת בזנות, מזו שיש המוכנים לקבל.
"יש לי אפשרות לעבוד בעבודה רגילה, זה ברור", סיפרה בחורה שעלתה להעיד. "אני בוחרת מרצוני החופשי לעבוד ביצחק שדה מתי שנוח לי, ומתי שאני רוצה ומסתדר לי. הטענה שאני מנוצלת היא מגוחכת כי אני אדם בוגר שאחראי על עצמו, אין שום אדם בעולם שיכול לומר לי מה לעשות. אני באה מתי שבא לי והולכת מתי שבא לי - זה כל העניין של לעבוד בזנות".
התשובה של הפרקליטות:
  • העוסקות בזנות לא עשו בחירה חופשית כשהשתלבו בענף.
  • נסיבות חייהן ואילוצים שונים הובילו את הנשים לבחירה במקצוע
  • אלה בוודאי נשים חזקות שמסוגלות להתמודד עם הקשיים הרבים שנלווים לעיסוק בזנות
  • הנשים הללו "נמצאות במקום הכי נמוך שיכול להיות".
  • הפרקליטות אף הביעה ספק בכך שהעוסקות בזנות עשו בחירה חופשית כשהעידו במשפט, או שמא נשלחו לעשות זו.
  • "העובדה הראייתית היא שיש מקום ושהוא מוחזק לשם זנות ועל ידי סרסור. סרסור מסוים מואשם בכך, אבל יכול להיות שיש אנשים נוספים מאחורי הבאת הנשים לזנות".
  • הפרקליטות תיארה את מצבן של הנשים "כדומה לתסמונת האישה או הילד המוכה - ילד שהורה אחד מכה אותו והשני לא, תמיד ינסה לרצות את ההורה המכה כי ממנו הוא מפחד".
בכל מצב אחר שבו היו מנסים להגביל את חופש העיסוק של אישה, להתכחש לחופש הבחירה של האינדיבידואל, ולסתור הצהרות ברורות של העובדים, היה ברור לנו לגמרי מי מייצג גישה דכאנית ומי מייצג את מימוש זכויות האדם. רק כשמגיעים לנושא הזה, מתהפכות היוצרות, ודווקא הלוחמים בעד העובדות בזנות הופכים להיות הסוכן הדכאן של זכויות האישה והאדם.

אם חשבתם שזנות זה מקצוע לא טוב, כדאי שתחשבו גם על המקצועות הכי לא בריאים לעבוד בהם. קופ"ח כללית תרגמה דו"ח שפרסמה הרשות למידע תעסוקתי של ארה"ב. בדו"ח שוקללו שישה גורמי סיכון במקצועות רבים.
הגורמים: חשיפה למזהמים; חשיפה למחלות ולזיהומים; חשיפה לתנאים מסוכנים; חשיפה לקרינה; סיכון לכוויות קלות, לחתכים, לנשיכות ולעקיצות; ואת משך זמן הישיבה במהלך העבודה. ככל שהציון גבוה יותר, כך הסיכון הבריאותי גבוה יותר. מתברר שהכי מסוכן יותר להיות אחד מאלה -
  • רופאי שיניים, רופאי שיניים מנתחים, סייעים לרופאי שיניים
  • דיילות אוויר
  • רופאים מרדימים, אחיות מרדימות ועוזרי רופאים מרדימים
אבל מסוכן להיות גם אחד מאלה -
  • רדיולוגים
  • חונטי גופות
  • מפעילי תנורי מתכת-זיקוק
גם אלה וגם אלה זכו לכבוד המפוקפק - 27 המקצועות הכי מסוכנים לבריאות....
והזונות? אולי בגלל חוסר-הלגיטימציה, הן לא זכו שהעיסוק שלהן בכלל ייבחן בקטגוריות האלה? לי נדמה שבכל זאת, קצת יותר מסוכן להיות זונה מאשר רופאת-שיניים. אבל הודות לדה-לגיטימציה הפמיניסטית, התחום נשאר בחשכה. אבל אם נתמקד לרגע ברופאי ורופאות השיניים, בפעם הבאה שאגיע לביקורת, אשתדל להיות נחמד עוד יותר מכרגיל. זה לא רק העניין הזה של להיות נחמד למי שעלול להכאיב לך, וזה לא רק העניין הזה של הסכנה. כמו שאמרה לי פעם רופאת-השיניים שלי, אף אחד לא שמח לבוא אליי.... אז בואו נהיה נחמדים אל רופאי ורופאות השיניים שלנו?

ומעבודה לכלכלה -
הכנסת אישרה - חברות סטרטאפ ועסקים קטנים יוכלו לגייס כסף באמצעות מימון המונים. אולי כדאי שלפני התחלת הגיוסים, החברות והעסקים יקראו את המאמר הבא: איך הורסים קמפיין מימון המונים שיכול היה לגייס ה-מ-ו-ן כסף.

ומגיוס הון לשמירה על מוניטין. מה אתם הייתם עושים אם היו מוצאים צפרדע בתוך אריזת מוצר שלכם? יש מי שיודע לעשותלימונדה מלימונים או פרסומת חיובית מצפרדעים.

החודש קרה משהו היסטורי בארה"ב. אחרי שנים ארוכות-ארוכות, התפרסמה הידיעה לה המתינו מאז 2006: יו"ר הבנק המרכזי ג'נט ילן הודיעה על העלאת הריבית ב-0.25%. הריבית האמריקאית תעמוד על רמה של 0.25%-0.5%. כל חברי ועידת השוק הפתוח של הפד הצביעו בעד ההעלאה. התחזית של הפד היא שבסוף 2016 תעמוד הריבית על 1.4%.

ההודעה הגיעה על רקע סימנים המבשרים על התאוששות אמיתית של המשק האמריקני - נתוני מאקרו חיוביים שכוללים עלייה בצמיחה וירידה משמעותית באבטלה. לא נותרה עוד הצדקה לריבית ברמה אפסית.
ילן סיכמה בזהירות במסיבת העיתונאים לאחר הודעת הריבית כי "ההתאוששות הכלכלית עשתה דרך ארוכה, אם כי היא עדיין לא הושלמה" והוסיפה כי "העלאת הריבית מסמנת סיום של תקופה, 7 שנים שבהן עמדה ריבית הפד על רמה אפסית, על מנת לתמוך בהתאוששות של הכלכלה מהמשבר הגרוע ביותר מאז תקופת המיתון הגדול".

ומכלכלה לרווחה -
לרגל היום הבינלאומי לזכויות של אנשים עם מוגבלויות ח"כ מיקי רוזנטל סיפר על חייו כאדם עם מוגבלות ועל חוויות ילדותו בצל החלמתו ממחלת הפוליו:
"אני נכה. בדרך כלל איני נוהג לדבר על עצמי מעל דוכן הכנסת, אלא על נושאים עקרוניים...אני מרשה לעצמי לדבר על עצמי בשל היום המיוחד שאנחנו מציינים היום - היום הבינלאומי לזכויות של אנשים עם מוגבלויות. פשוט אין דרך טובה יותר להסביר את העניין מאשר לספר את הסיפור שלי. "אני נכה. כלומר, פעם קראו לי נכה. היום לא מקובל יותר לומר נכה, אומרים איש עם מוגבלויות. אני מעדיף איש עם בעיות, כי כולנו בני אנוש ולכולנו יש בעיות. ...הייתי ילד צולע. ילד נכה. הכל היה קשה לי. ללכת, לרוץ, לשחק תופסת. כשהילדים היו משחקים כדורגל בשכונה, אותי היו מעמידים בשער. לא נעלבתי כי רציתי לשחק כדורגל כמו כולם ועם כולם, אבל בגלל המגבלה לא יכולתי להיות כמו כולם.
...גם היו לי חברים שדאגו לי, דאגו לשתף אותי, דאגו למסור לי את הכדור, דאגו שאפילו אבקיע גול. וזה בדיוק מה שנחוץ למוגבלים. לא לעשות להם טובות, לא לרחם עליהם - אלא לראות אותם כבני אדם וכך להתייחס אליהם. זהו. זה כל הסיפור. לא לחשוש מנכים, לא לפחד משונים – פשוט להתייחס לכל בני האדם כבני אדם. היו כמובן גם ילדים שהציקו לי בילדותי ולעגו לי כמו שילדים לעתים עושים, אבל היו גם אחרים שבזכותם אני עומד פה ומסתכל אחורה אל חיי בגאווה גדולה ובזכותם דילגתי על המוגבלות שלי והגעתי לאן שהגעתי. בגלל שכף רגלי השמאלית שונה בגודלה - נזקקתי לשני זוגות נעליים, לרגל הבריאה מספר אחד, לרגל הפגועה מספר אחר, קטן יותר. זוג נעליים אז היה מותרות – ולא יכלו לקנות לי שני זוגות. אני זוכר את המורה להתעמלות שאמרה, אצלי לא תהיה אפליה, כולם ישתתפו, כולם ירוצו. ביוזמתה היא לקחה את הנעל הקטנה - שהייתה גדולה על הרגל החולה - ודאגה להגביה אותה ואף תפרה והצרה. היום הזה הפך ליום מיוחד בחיי. הצלחתי בעידודה ובעזרתה של המורה לסיים ריצה של 800 מטר. הגעתי אחרון – אבל הגעתי.
...כל פעם שאני חושב לוותר, אני נזכר באלה שפשוט התייחסו אלי כאחד האדם, פשוט מיקי. ואני, בגללם, הבטחתי לעצמי שלא אוותר. כל אחד ואחת מכם יכול להבטיח עתיד טוב יותר לאדם עם בעיות, אם רק יתייחס אליו כבן-אדם". 
ומרווחה לבריאות: 
כמה עצות בריאות מועילות בהן נתקלתי החודש:

ולא רק כאן בבלוג מרכזים דברים לסוף השנה. גם באתר קופ"ח כללית ריכזו את המאמרים המעניינים ביותר בנושא המזון שפורסמו השנה. שווה מבט.

ולפני סיום פרק הבריאות, 10 עובדות על אלכוהול וגם כמה משקאות שאולי יעזרו לכם להימנע מהנגאובר

  • ספוילר: שתו סודה, ספרייט, מיץ אגסים ומים.... אולי זה יעזור. ואולי לא... 
  • ועוד ספוילר: למקרה שלא ידעתם, ערבוב כמה סוגי אלכוהול יחד, או ערבוב אלכוהול במשקה דיאטטי, עלולים להוביל להשתכרות מהירה יותר
ונסכם את הלקט האחרון של שנת 2015, בסיכום השנה של גוגל את הzeitgeist של 2015:


שתהיה שנה אזרחית טובה לכולנו.



[עדכון 18/01/2015: בעקבות הערות קוראים, הפוסט תוקן בשתי סוגיות:
1) SpaceX של אילון מאסק אומנם היתה הראשונה להחזיר טיל משגר בשלום לאחר שיגור מסחרי של לווין לחלל, אבל New Shepard של ג'ף בזוס הקדימו אותם בשבועיים עם ההישג הגדול של השבת טיל משגר בשלום.
2) הקושי בהתמודדות עם כך שנשים העוסקות בזנות נלחמות נגד סגירת בית הבושת בו הן מתפרנסות, איננו של פמיניסטיות רדיקליות ככלל, אלא של זרם מסויים בפמיניזם הרדיקלי. שותפים לקושי הזה גם פעילים פעילות אחרים כנגד הזנות  המבקשים לשים דגש על היות המאבק בזנות מאבק של זכויות אדם ככלל, ולא רק של זכויות נשים]

יום שני, 30 בנובמבר 2015

עלה במרשתת נובמבר 2015

הגיע זמנו של הלקט החודשי של נובמבר 2015. 

נתחיל בבריאות:  
ומענייני בריאות לענייני חברה: 
האם אתם יודעים כמה כסף מקבל תלמיד יהודי בחינוך הממלכתי? תלמיד ערבי? תלמיד בחינוך הדתי הממלכתי ? לא בטוח שהנתונים במאמר הזה באמת משקפים את מלוא המציאות, אבל צריך להתחיל איפהשהוא, לא ?

ומענייני חברה כלליים, לענייני מגדר, מיניות וזוגיות:

ומזוגיות לילדים:
דרור פוייר משיב לדברי-ההבל והשנאה של משה כחלון על כך שעבור האופוזיציה ילדים הם נטל ומשיב שילדים הם גם וגם:"ילדיי הם בשבילי ברכה, ברכה גדולה. אני אוהב אותם והם מאירים את חיי באור יקרות, מהיום שהם באו לעולם הוכפלו כמויות השמחה והסיפוק שלי מאות מונים, בלעדיהם הייתי הרבה פחות והיה לי הרבה יותר משעמם. אף פעם לא התלוננתי עליהם בטור הזה ולעולם גם לא אעשה זאת. אבל מה -הם גם נטל. פחות ממה שהם ברכה, אבל נטל, ועוד איך נטל. הם נטל כמו שאני הייתי נטל על הוריי וכמו שהם היו נטל על הוריהם וכך אחורה ואחורה עד לילדים הראשונים שנולדו. נטל כלכלי, כמובן, אבל זה רק קצה הקרחון. ילד בעולם הוא כמו צל שמוטל עליך תמיד, לפעמים יותר, לפעמים פחות, אבל הוא תמיד יסתיר לך את השמש. הם כל הזמן במחשבותיך, אתה דואג להם ועליהם. צרותיהם הופכות להיות צרותיך כאילו שאין לך מספיק, מחלותיהם מחלותיך (הבן שלי הדביק אותי בדלקת עיניים השבוע. ברכה זה לא, תאמינו לי), מטלותיהם מטלותיך וקשייהם - קשייך. בכל פעם שהם חוצים כביש יורדות לך כמה שניות מהחיים ובכל פעם שהם בוכים, כואב לך. אפילו כשאתה דואג לעצמך, אתה דואג גם בגללם. רוצים להצחיק הורים? תגידו להם שילדים הם ברכה בעיצומה של חופשה משפחתית."

ומאחר והנושא האחרון היה גם די פוליטי, נמשיך לקישורים הפוליטיים המעניינים בהם נתקלתי החודש (ומראש אני מתרה בקורא הסקרן שהחודש לא הקדשתי מקום בלקט לגל הטרור העובר על מדינת ישראל; את זה יספקו רשתות החדשות המטרטרות בעניין בלי סוף ומחלישות את החוסן הנפשי של כולנו בהד המוגבר שהן מקנות לפיגועים; אנחנו נתמקד בחיי השגרה). אז בפוליטיקה, הכוונה לקישורים פוליטיים מעניינים על המתרחש כאן, באיזור ובעולם : 

הפוגה גאוגרפית ממשפחת טיולי השדה האינטרנטיים:
 ---



ואחרי ההפוגה נמשיך לפוליטיקה כלכלית (או כלכלה פוליטית?):
ולכלכלה "נטו" (אם יש כזה דבר בכלל):
ונעבור מכלכלה וטכנולוגיה אל צמד חידושים מעניינים: 

ונסיים בעניינים שלא מצאתי להם קטגוריה משלהם, כך שהם יוזכרו בצוותא בלי שום חוט המחבר ביניהם: 

ואתם? אם התלהבתם, אז במקומכם, הייתי מציץ גם בערוץ שלו... 

יום שבת, 31 באוקטובר 2015

עלה במרשתת: לקט אוקטובר 2015

הרבה פוליטיקה היתה לנו החודש הזה, ועם כל כך הרבה כאב אי אפשר להתעלם ממנה.

הרצח המזעזע של איתם ונעמה הנקין עם כל הכאב שבו, גם שב והעלה את המוגבלות האנושית שבהתייחסות בשפתם של בני-אדם למעשי-רצח.
כולנו נסכים שהרצח הזה היה מזעזע.
האם אפשר שלא להזדעזע נוכח רצח בדם קר של הורים חפים מפשע, לעיני ילדיהם?
אבל אילו מילים נותרות לנו, אחרי שמיצינו את התיאור של האלימות הקשה והנוראה הזו, כשאנו באים לתאר את רצח משפחת פוגל?

התשובה שלי, למרבה הצער, חסרה. אני ניצב ללא מילים.
את החסר שיצרה שתיקתי, אני מקווה שיתמלא, מילוי-מעט, על ידי קישורים אל מילים שהותירה נעמה ז"ל כשתיארה את החוויה של הזרות שלה והרצון בהשתייכות, ואל אתר המאמרים והפרסומים שהותיר אחריו איתם ז"ל.
חבל על דאבדין.
יהי זכרם ברוך. 

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אלוף יואב (פולי) מרדכי, התראיין לרשת הטלוויזיה הקטארית המובילה והאשים גורמים איסלאמיים קיצוניים בהפצת שמועות ושקרים. מרדכי שלח מסר הרגעה: "אנחנו נגד אלימות"; "כל השיח על המקומות הקדושים בירושלים, שישראל שינתה את הסטטוס-קוו, הוא בגדר שמועות ושקרים...המצב נשאר כפי שהיה וגם ראש הממשלה נתניהו אמר שהמצב לא השתנה וגם לא ישתנה. אנחנו נגד אלימות".  

ובכל זאת, שמעתי מיותר מאדם אחד ויותר משניים שאלה - האם שינינו משהו באל-אקצה?  ומצאתי סיכום נאה של המאורעות סביב אל-אקצה אפשר למצוא בערך הויקיפדי: מהומות הר הבית (2015). בקיצור נמרץ: הרבה יותר יהודים עולים להר הבית בשנים האחרונות ובמיוחד השנה, בהשוואה לעבר. במקביל הולך וגדל המחנה הקורא להתיר תפילה ליהודים על הר הבית. מהצד השני, אם בגלל הקצנה פנימית משלהם ואם כתגובה (וכנראה גם וגם, כמקובל בהיסטוריה של הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל), מועסקים פעילים ופעילות מוסלמיים (המכונים מוראביטון ומוראביטאת) שתפקידם בעצם להתעמת עם היהודים העולים לרגל, לוודא שאינם מתפללים וכן להמאיס עליהם את העליה לרגל. בתגובה לעימותים שיזמו המוסלמים, חליטה המשטרה למנוע באופן גורף כניסה של מוסלמים להר הבית בשעות הבוקר, על מנת למנוע התקפות על מבקרים יהודים. הצעד הזה עורר אצל המוסלמים את החשד שיש כוונה ליצור סטטוס קוו חדש של שעות תפילה שייוחדו ליהודים (בדומה לסטטוס קוו שנקבע במערת המכפלה עוד ב1967). ומכאן כל העסק הסלים כשאנשי ציבור ופעילים יהודים וערבים מקפידים לשמור על האש גבוהה גבוהה. 

אומרים שהיה כאן תהליך - בסוף 2012 תיאר 'הארץ' את הדרך שבה מזרח ירושלים הלכה והתקרבה למערבה. סביר להניח שהתהליך הזה לא נעצר, ושמבחינות רבות, דווקא מה שאנחנו רואים הוא פרפורי-הגסיסה של מזרח ירושלים הפלסטינית. אבל כדי שזה יקרה, ישראל צריכה לדעת לפעול בחוכמה. 

אומרים שבעשור האחרון אף פלסטיני עם רישיון עבודה לא ביצע פיגוע בישראל. האם זה יימשך ?

ג'מאל מג'אדלה, ממלא מקום ראש עיריית באקה אל-גרבייה הוא חלופה ראויה, נאורה ושפויה להנהגה ערבית בארץ הזו:
"התחושה קשה והאווירה לא טובה. אין מי שיצדיק את מעשה הנבלה הזה...אנחנו לא עוזבים ולא מוותרים על חיים עם היהודים, אבל לא מתוך תחושה שמישהו עושה לנו טובה - אנחנו פשוט חיים ביחד....אנחנו בבתי החולים, באקדמיה, בבניין ובחקלאות. תנו לנו תחושה של שייכות, שתפו אותנו, תלמדו להתפשר. תלמדו להכיר ולכבד אותנו - את התרבות ואת השפה. תפסיקו להאמין לשקרים. למה אני יכול לדבר על משוררים, סופרים ויוצרים יהודים ולצטט את 'הגשש החיוור' ואתם לא יודעים עלינו כלום? אין לנו סופרים, זמרים יוצרים?".

ויש אחרים המסרבים להרגיע את הרוחות, למרות הכוח שהפקיד הציבור בידיהם: יושב ראש הרשימה המשותפת, איימן עודה, אמר בגלצ שהוא נגד שימוש בנשק, אך "לא יציב קווים אדומים" להתנגדות לכיבוש. בשיחה עם רזי ברקאי הוא הוסיף: "אני לא שם קווים אדומים לעם הערבי, הוא זה שיבחר איך להיאבק נגד הכיבוש. אני תומך במאבק העם הפלסטיני למען הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל. אני כל הזמן אאשים את הכיבוש הישראלי שהוא זה האשם; אני לא יכול להגיד לעם הפלסטיני איך להיאבק".

ובכל זאת, אפשר אולי לקוות שמהשלטון המקומי הערבי תצא התקווה החדשה. עלי סאלם, ראש עיריית נצרת, האיש שבלט נוכח כל ההנהגה הציבורית הערבית במחאתו כנגד ראש הרשימה המשותפת על הפגנה לא אלימה שבסיומה הצעירים שהשתתפו בה, החלו בהפגנות אלימות הוא בעצם איש שאולי מבשר על תופעה חדשה בקרב הציבור הערבי - אנשי ציבור על מפלגתיים. אנחנו מכירים את זה מהשלטון המקומי אצלנו. ראש עיר שנהנה מפופולריות רבה יותר מזו של המחנות השונים. אולי גם אצל בני-דודינו? 

ודווקא מבחוץ יש המוסיפים דלק למדורה. אבל לאן אתה רוצה שהיהודים ילכו, רוג'ר?

אלדד יניב מצביע אצבע מאשימה על ההנהגה: זה לא רבין אלא נתניהו 

וכולנו מבינים שאנחנו נמצאים בסוג של אינתיפאדה והיא מאוד שונה מזאת הראשונה (היו שהתריעו על האינתיפאדה הממשמשת ובאה עוד ב2013)


אז מה אפשר לעשות ? 
לכאורה, התשובה היא באכיפה דרך קנסות, למרבה הפלא. ממר"י הביא גרסתה של אם פלסטינית השמחה כשבתה מוכנה ורוצה לבצע פעולה של מסירת הנפש למען פלסטין, ורואה את הדמיון בינה לבין בתה, אך לא שוכחת שכשהיא היתה נערה, "לא הנפנו דגלים וגם לא נשאנו שלטים עם סיסמאות כתובות משום שהחיילים רדפו אותנו, החרימו כל דגל או שלט כתוב שנשאנו, כלאו אותנו והטילו על משפחותינו קנסות כבדים ורובנו היינו תלמידות ממשפחות מהמעמד הבינוני שבהן אבי המשפחה לא היה מסוגל לשלם את הקנסות השרירותיים." כלומר: מסירת החיים כן, אבל תשלום קנסות לא

אבל לא כולם מאמינים בנחישות כדרך-חיים. נתניהו שוב התקפל בעניין עקרוני. האמת היא שזה לא צריך להפתיע אותנו. אפילו נתקלתי בשיר, שנכתב לכבוד ההרגל הזה של ההתקפלות של נתניהו, לפני הבחירות האחרונות.

לעומתו, מנהיג מצרים, א-סיסי עקבי: מדינה פלסטינית תבטל התירוץ לטרור.

יש המנסים לשתף תמונות של אחווה. בעת הזו, תמונות כאלה עשויות לעורר השראה חיובית. אבל האמת התיעודית במקרה הספציפי הזה מסוכנת יותר מההשראה... כי התמונה שבקישור היא תמונה מבויימת מ-1993 של שני נערים יהודיים.... והאמת של הביום הזה יכולה להסביר הרבה מהמציאות הנוכחית...

בצד שלנו, למרבה הצער, אפשר גם למצוא את החבר'ה הבעייתיים שלנו בדיון ישראלי במירעו אצל תומר פרסיקו המבקש לדון במחלוקת הפוסקים החדשה - מה ראוי שייעשה במפגע-סכינאי לאחר שנתפש, והוא כבול ואינו יכול לפגוע באחרים. השאלה: האם יש להביאם במשפט או שיש לנצל את ההזדמנות ולהרגם במקום.מה שמעניין אותי הוא הדיון בתגובות. חלק לא מבוטל של המגיבים עצרו במילת המפתח "חסר ישע" (שנועדה לתאר את המחבל הכפות שאין בו סכנה). והבינו כאילו פרסיקו מדבר כנגד הזכות להגנה עצמית בשלב בו המחבל תוקף.
למרבה השמחה יש גם אנשים שמאמינים במוסר אנושי. הרב יעקב אריאל מצטרף אל הרב דוד סתיו: לא להרוג מחבל מנוטרל. ואני לתומי שב ומתפלא על מה שקרה לה, לחברה הישראלית היהודית שאפילו דברים בסיסיים של מוסר צריך לשוב ולהצהיר.

אבל כשאני מעלעל בספר קורבנותם - אומנותם - משיח קורבני לשיח ריבוני / אלון גן (המכון הישראלי לדמוקרטיה)
(בעמ' 75-85) ומגלה שוב את הדמיון בין הפלסטינים היום למה שאנחנו היינו פעם, כשעוד לא היתה לנו מדינה, הכל נראה הגיוני יותר, למרות שלא נהיה עצוב פחות.

אבל טוב לראות שאצל הצד השני מג'אדלה הוא לא הקול השפוי היחיד. קולות שפויים הם עידוד לנשמה המחפשת תקווה, וחסן אל-חלבי, מטיף ירדני, הסביר שאסור להרוג יהודים בפלסטין, כי הם לא תוקפים ערבים:
In a video-clip posted on the Internet, Jordanian cleric Ali Hassan Al-Halabi said, in response to a question, that it is not permissible to kill Jews in Palestine as "there are shari'a agreements that protect people's rights and lives." "Our brothers in Palestine tell us that the Jews do not attack anyone who does not attack them," he said. The video, which was originally posted on the Internet on February 18, has been circulating on the social media against the backdrop of the recent stabbing attacks in Israel.



וכל מי שמאמין שיש שפויים בצד השני, ומחפש תקווה, יופתע וישמח למצוא התנהלות רציונלית אפילו בקרב אלה שעסקו בטרור בעבר. מתברר שעל פי מחקרי המודיעין האמריקאי, רק שליש מהטרוריסטים המשוחררים מכליאה חוזרים לעסוק בטרור. 16.6% עשו זאת באופן ודאי; 12.3%  חשודים בכך.

ואחרי כל זה, כל מי שחושב שטרור זה הדבר היחיד שצריך לעסוק בו, צריך להיזכר במציאות שלנו. סקר של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים מזכיר לנו: "יותר ישראלים חוששים למות בתאונת דרכים מבפיגוע"
והם יודעים על מה הם מדברים . יותר ישראלים מתים ונפצעים מדי שנה בתאונת דרכים מאשר בפיגועים.
עם זאת, גם כאן צריך לשמור על פרופורציות. מבט בעשר סיבות המוות המובילות בישראל (באתר הלמ"ס) מלמד ש-9 סיבות מתוך ה-10 הן מחלות. מוות מסיבות חיצוניות שאינן מחלות הוא רק במקום השביעי,ועיקר המרכיבים הם: רצח, התאבדות ותאונות דרכים. עם זאת, בחלוקה בין גברים לנשים, סיבות המוות החיצוניות הן במקום הרביעי אצל גברים.
עדיין, גם עבור גברים, סרטן, מחלות לב ושבץ מוחי הם 3 הסיכונים העיקריים למוות במדינה שלנו.
ובכל זאת, בגילאים 5-44,סיבת המוות העיקרית היא 'סיבות חיצוניות'.ולכן תאונות דרכים הן כל-כך חשובות.
אפשר היה לצפות שעם מציאות כזו, נשמע את ראש-הממשלה שלנו מדבר מדי שבוע על הבטיחות בדרכים, לא? שכל חברי-הכנסת שלנו יתעניינו בנושא ולפחות ישתדלו להראות לו עד כמה הנושא קרוב לליבם. אפשר היה...

פרוייקט חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה:"רק כדמוקרטיה ננצח" חשוב במיוחד בימים האלה, "כדי שהאמת, המוסר והצדק יגברו על הטרור, השנאה, ההסתה, האלימות והגזענות". המאמר שתפש את עיניי: האינסטיפאדה:ממש לנגד עינינו הופכות הרשתות החברתיות מאמצעי התקשורת החופשי ביותר שידעה האנושות לתשתית טרור עבור המון מוסת, לכלי להסלמת שנאה ורוע במקום לכלי להחלפת דעות וניהול ויכוח, לכלי למיצוי רווחים של חברות מסחריות וציניות במקום לנכס חברתי. יש כאן אינתיפאדה באינסטגרם. אולי בעתיד יקראו לה אינסטיפאדה.

כמה טוב שבין הסיפורים הפוליטיים הרציניים יש גם מגוחכים. ל-ynet נודע כי הפלסטינים הגישו הצעה לאונסק"ו שקובעת שהכותל הוא חלק ממסגד אל-אקצה, ומערת המכפלה וקבר רחל הם חלק מפלסטין. ההצעה מגנה את ישראל על הקריאה לאזרחים לשאת נשק, שלטענת הפלסטינים גרמה למספר נפגעים רב. השגריר באונסק"ו שאמה-הכהן: "שופכים דלק למדורת ההסתה הטרור. הבעיה בסיפור הזה - לגבי מערת המכפלה וקבר רחל אונסק"ו הרי כבר החליטו ב-2010  (אני לא אשאיר אתכם במתח: הפסדנו כבר אז). אני מבין שכרמל שאמה-הכהן רוצה שכולם יידעו על מאבקו האמיץ כנגד הטרור הפלסטיני או לפחות יזכרו שהוא עדיין קיים ושהוא עדיין חשוב, אבל אין שום סיבה לעזור לו בעניין הזה. באופן כללי אין הגיון בהתייחסות רצינית לאונסק"ו .

והערה עבור הקורא יאיר לפיד (כן, אני יודע שזה קצת קטנוני, אבל מי שמתיימר להבין במדיניות חוץ, צריך לדעת לכתוב כך שקריאתו לא תעורר הרמות-גבות):
הקנצלר הגרמני לא גר בבונדסטאג אלא בBundeskanzleramt (ככה זה נראה ) (אלא אם היא אנגלה מרקל שמתעקשת להמשיך לגור בדירתה הפרטית).
נשיא גרמניה, אגב, גר בBellevue Palace (בגרמנית Schloss Bellevue) והוא באמת יפה.

ובין העצוב למגוחך, חשוב לזכור שהבעיות המאפיינות את המציאות הישראלית הן של כולנו: "שליש מסך כלל הנפגעים בתאונות דרכים בשנה החולפת הם בני המגזר הערבי (למרות שהם מהווים 20% מתושבי המדינה), 42% מכלל הנהגים המעורבים בתאונות קטלניות באים מהמגזר הערבי, 80% (שמונים אחוז!) מהילדים שנהרגו השנה בתאונות דרכים הם ערבים-ישראלים, 200,000 (מאתיים אלף!) דו"חות על עברות מסכנות-חיים חולקו במגזר הערבי בשנה שעוד לא נגמרה - פי שניים בהשוואה לשנה שעברה."
ובכל זאת הציבור הערבי מוטרד בגלל דברים אחרים... כמה קל להסית את בני-האדם מהדברים החשובים באמת...

ובכל זאת, משהו פרקטי לפני סיום הפרק הפוליטי: כמה סרטוני יוטיוב שאולי יוכלו לעזור בהתמודדות עם נסיון פיגוע.

והאהובים עליי -
למיומנים פחות - לתקוף את הזרוע המחזיקה בסכין


  למיומנים יותר - לתקוף את פרקי האגרוף המחזיק בסכין

>

ומהבעיות שלנו, לבעיות של אנשים אחרים -
נתקלתי באמירה לא הוגנת וגם לא מדוייקת בתיאור ההתנהלות של ארה"ב שרצה בפייסבוק בנוגע לאוזלת ידה של המדינה הזו בהתמודדות עם ירי בבתי-ספר, כאילו לא היה שום נסיון לשנות את הרגולציה מאז קולומביין. אבל האמת היא
שדווקא בעשור שלפני קולומביין היו כמה הצלחות של חקיקה בנושא:
ולא זאת בלבד, אלא שהטבח בקולומביין התרחש דווקא בתוך התקופה שבה חל ה-
ובקיצור, דווקא בעיצומה של תקופה טובה מבחינת רפורמות רגולריות, אירע מה שאירע.
ואלה שחולמים על רגולציה שתעלים את כל כלי הנשק מרחובות ארה"ב צריכים לזכור שהשיתוק הפוליטי בארה"ב בהקשר הזה הרי לא קורה מעצמו - הוא נובע מכך שהרפורמה הנדרשת מחייבת התמודדות עם החוקה המשמרת את המצב הקיים.
במדינה שבה the right of the people to keep and bear arms מפורשת בצורה הרחבה ביותר שאפשר לדמיין על ידי בתי המשפט שלה, שינוי רגולטורי מהסוג של לעבור לאיסור מוחלט הוא כנראה בלתי אפשרי.
והחוקים שהוזכרו לעיל היו מאוד חשובים. בלעדיהם, האפשרות של בתי הספר, של המשטרה המקומית ושל הרשויות הפדרליות להתמודד עם אנשים שמבקשים להכניס כלי-נשק אל תוך בית הספר היתה מוגבלת מאוד, וממילא היתה מוגבלת יכולתם למנוע פשעים שנעשים באמצעות בתי-ספר.
לפני סיכום הסוגיה הזו, כמקובל בדמוקרטיות מודרניות, גם בנושא הזה יש בארה"ב שני ציבורים מפולגים בצורה קיצונית ומבוצרים בעמדותיהם בנושא הנשק. עבור ציבור רחב בארה"ב נושא הנשק הוא סמל של החירות. אני בספק אם אפשר לשנות את הגישה של הציבור הזה.
ובשורה התחתונה - אלה לא כלי-הנשק שהורגים. אלה בני-האדם שמשתמשים בהם. הדבר העיקרי הוא שינוי הגישה של הציבור כלפי הריגת בני-אדם אחרים.

ועוד על נשק בארה"ב, אבל הפעם מהזווית היהודית... בן קארסון, המועמד הרפובליקאי שעשוי להיות 'הסוס השחור' של המירוץ למועמדות לנשיאות של המפלגה הרפובליקאית בארה"ב, נכנס לעימות בנושא החזקת כלי נשק כשהוא טוען שהיהודים בגרמניה הנאצית היו עשויים להציל את חייהם ולמנוע את השואה, לו היו חמושים. הטענות זוכות לביקורת אבל אני חושב שהטיעון של קארסון, על prevalence of firearms and democracy ראוי לבדיקה רצינית יותר מהביטול הזה לאחר יד.
ניסיתי לחפש נתונים באינטרנט, ולמרבה הצער זה לא משהו שעולה בשלוף, אבל מבט חטוף על 15 המדינות עם הכי הרבה בעלות פרטית על נשק מגלה שרובן דמוקרטיות. עם זאת, אי אפשר שלא לומר שהנוכחות ברשימה של מדינות כמו ערב הסעודית ועיראק היא מטרידה.
לדעתי יש צורך בבדיקה מעמיקה יותר כדי לבחון את הרעיון הפוליטי הרפובליקאי הזה בדבר הזכות לנשק כמרכיב הכרחי ביציבות של משטרים דמוקרטיים. הטיעון הזה מלווה את פוליטיקת האקדחים בארה"ב כבר כמה שנים טובות (ראו Nazi gun control theory בויקיפדיה). למרות הפיתוי להעלות כנגדו את חוק גודווין, הדבר הרציני, הנכון והראוי הוא לבחון את העובדות.
ראוי לציין שגם אם תימצא תרומה ליציבות המשטר הדמוקרטי, עדיין יהיה צריך לאזן אותה אל מול המחיר שככל הנראה אומה שמתירה זמינות גבוהה לנשק פרטי חייבת לשלם, בדמות אלימות באמצעות נשק חם. ובכל זאת, גם בהקשר הזה יש לציין כי שמעתי יותר טיעונים ממחקרים ברורים, וכי אני נמנה על אלה הסבורים שהמרכיב החשוב ביותר בלוחמה בפשיעה היא התמודדות עם האנשים ולא עם הנשק.

ומפתרונות זמניים, לדיון במשהו אחר, שמאפיין אולי, את הפתרונות האמיתיים, להם כולנו מחכים: מאמר של דני לסרי - חינוך בעד האדם. בכל פעם בה אני נפגש בחינוך 'אלטרנטיבי', אני נפעם מחדש מהשילוב המהמם של אמירות עומק מטלטלות וחשובות מאין כמותן, יחד עם אמירות שטחיות שהשגוי שבהן כה עוצמתי עד שאין דרך לקבלן....
ובכל זאת, המאמר הזה חשוב שייקרא, על ידי כל אדם שילדים, אנשים ומה שקורה ביניהם חשוב עבורו. ולו רק כדי להרהר על האלטרנטיבה, וכדי לתת למה שטוב בו להביא אותנו למפגש איכותי עם הדמות שבמראה.  כרגע אסתפק בציטוט אחד, של משפט אחד, לגביו קשה לי להסכים יותר - התגובה במאמר לטענה החוזרת כי ילדים 'צריכים ללמוד' (במובן הפורמלי): "כאן הם לומדים לוותר על חכמתם העצמית, שהיא חלק מחיוניותם והתמצאותם בעולם, ומחליפים אותה בהעמדת הפנים של ידע. המפגש עם ידע מן הסוג הזה מרחיק אותם מלבם, תולש אותם מיחס כנה ועמוק למציאות, ודוחק אותם להתייחס לדעת כסוג של מוצר צריכה במקום כעוד הזדמנות לשירת החיים העמוקה."

דרך דומה ושונה בו זמנית למימוש שירת החיים העמוקה מצטיירת מסיפורו של טיילור ווילסון, פיזיקאי הגרעין הצעיר בעולם; הוא מספר כיצד עזרו לו הוריו לממש את הפוטנציאל שלו. בניגוד ל'הורי הליקופטר אחרים', "הם נתנו לטיילור להטיס את ההליקופטר, ורק סיפקו לו דלק. טיילור החליט לאן לפנות וכמה גבוה או נמוך לטוס. זה עשה את ההבדל."

ומסוגיות פדגוגיות כבדות-משקל לסוגיות פרקטיות קלילות יותר ופחות:
זה אולי לא מאוד פרקטי, אבל מאוד משעשע (לפחות אנשים שנהנים מדברים טכניים...) -
רק עכשיו גיליתי את הפלא שהוא : 
http://facebook.com/profile.php?= 
נסו ותיהנו.... 


ומסוגיות פרקטיות לסיפורים מעניינים:
בתום מלחמת העולם השנייה, כשבריטניה נסוגה מהמושבות שלה וגם מהמנדט הארץ-ישראלי, הם הציעו את מכונות הצופן שתפסו מגרמניה הנאצית לנתיניהם לשעבר. הם רק לא סיפרו למקבלי ה"מתנות" שהם כבר פיצחו את הקוד, ולכן יכלו לפענח את התשדורות שהוצפנו באמצעות האניגמה. בין השאר הציעו הבריטים את האניגמה לצה"ל, כנראה מתוך כוונה ליירט תשדורות של הצבא הצעיר במדינת ישראל, שהייתה בעיצומה של מלחמת השחרור או מעט אחריה. בצה"ל שמחו על המתנה, עד שיודע ח"ן עדכן את צה"ל שמדובר בסוס טרויאני...
חשבתם פעם שהפתרון לפקקי-תנועה זה עוד מסלולים? ככה נראית סין אחרי סופה של חופשה גדולה...






הגבר החדש: היא הייתה נערה אומללה ומבולבלת, שהרגישה שהיא גבר כלוא בגוף של אישה. היום הוא גבר לכל דבר, נשוי באושר ואיש קריירה מצליח. אורי מנחם (לשעבר אורית), מנהל התפעול של רשת קרוקס, מבקש לנפץ את כל הסטיגמות שיש לכם על טרנסג'נדריות

"אני שונא ומתעב את המלחמה", אמר אל"מ עופר וינטר, לשעבר מח"ט גבעתי ובקרוב רמ"ט פיקוד מרכז בראיון מרתק ושווה התעמקות.. וינטר, שהתפרסם בתקשורת בעקבות פקודת היום הלא-חילונית שלו ב'צוק איתן' ועם או בלי קשר לא קיבל מהתקשורת מספיק קרדיט על תפקוד החטיבה שלו בהשוואה ליחידות אחרות באותה מלחמה מוזרה. "ככה העם שלנו, שונאי מלחמות. הנוער לפעמים שש אלי קרב להרוג מחבלים, אבל אחרי שאתה נלחם ולידך נהרגים ונפצעים פקודים, ואתה פוגע לפעמים בבלתי מעורבים - זה דבר מגעיל ונורא. הלוואי שלא נצטרך להילחם... אני שליח ציבור, מרגיש כשליח ציבור, ושמח שעושה את המשימה. מעניין אותי לנצח, להגן על עם ישראל ולהחזיר את חייליי הביתה. כל השאר פחות מעניין. אני פועל ברמה המוסרית הכי גבוהה. החוק הוא המינימום הנדרש".

ומסיפורים שכאלה, לסיפורים על ידע, אבל נתחיל עם אי-ידע. על הפחדת אינטרנט בנוגע ל-15 ימים של חושך בחודש הקרוב, שנאס"א חוזה. ולא, זה לא אמיתי. רק עוד שמועת אינטרנט אשר רצה פעם ושבה להתרוצץ לה.

ומאי-ידע, לידע של ממש:
על תולעים האוכלות פלסטיק ואולי מבשרות בשורה גדולה לעתיד איכות-הסביבה של הכוכב שלנו:
The tiny worm, which is the larvae form of the darkling beetle, can subsist on a diet of Styrofoam and other forms of polystyrene, according to two companion studies co-authored byWei-Min Wu, a senior research engineer in the Department of Civil and Environmental Engineering at Stanford. Microorganisms in the worms’ guts biodegrade the plastic in the process – a surprising and hopeful finding.

ועל דברים שיש לסטיבן הוקינג לחזות בנוגע לטכנולוגיה ואי-שוויון:
 "אם מכונות ייצרו כל מה שאנו צריכים, התוצאה תהיה תלויה באופן שבו הדברים יחולקו. כולנו יכולים ליהנות מחיי מותרות ונוחות עם השפע המיוצר עלידי רובוטים יחולק בשווה בין כולם. לחלופין, רוב בני האדם עלולים להפוך לעניים מרודים אם בעלי המכונות העשירים יצליחו למנוע את חלוקת העושר. בינתיים, נראה שהמגמה הרווחת הולכת לכיוון של אי שיוויון הולך וגדל בשל הטכנולוגיה".

מחקר דני-קנדי שנועד לפתח חיסון חדש למחלת המלריה, הוביל לגילוי בלתי צפוי שעשוי לרפא לרפא תשעה מכל עשרה סוגי סרטן. "במסגרת המחקר המקורי, שקדו המדענים על פיתוח שנועד להגן על נשים הרות מפני טפיל המלריה. הטפיל תוקף את השליה ולכן נחשב מסוכן מאוד עבור אוכלוסיה זו. תוך כדי מחקר, התגלה במקרה כי קיים דמיון רב בין שייר סוכרי שמצוי על גבי החלבון בתא, אליו נקשר טפיל המלריה, לבין השייר הזה בתאי סרטן. בעקבות זאת, החוקרים סינטזו רעלן שיכול להיקשר לחלבון. ברגע שהרעלן חודר לתוך התא – הוא מחסל אותו. בהודעה לעיתונות הסביר חוקר המלריה פרופ' אלי סלנטי מאוניברסיטת קופנהגן: 'במשך כמה עשורים מדענים חיפשו אחר נקודות הדמיון שבין השליה לבין סרטן. השליה גדלה מכמה תאים בודדים לאיבר גדול השוקל כמעט 1 ק"ג בתוך כמה חודשים, ומספקת חמצן ומזון לעובר. גידולים פועלים באופן די דומה'. "

האם נמצא סם הארכת חיים אמיתי ?
סיפורה של התרופה ראפאמיצין מרתק ומעורר תקווה:
Rapamycin works at a fundamental level of cell biology. In the early 1990s, scientists at Novartis’s predecessor, Sandoz, discovered that a rapamycin molecule inhibits a key cellular pathway regulating growth and metabolism. This pathway was eventually dubbed “target of rapamycin,” or TOR, and it’s found in everything from yeast to humans (it’s known as mTOR in mammals).
MTOR is like the circuit breaker in a factory: When it’s activated, the cell grows and divides, consuming nutrients and producing proteins. When mTOR is turned down, the “factory” switches into more of a conservation mode, as the cell cleans house and recycles old proteins via a process called autophagy. One reason caloric restriction extends life span in animals, researchers believe, is because it slows down this mTOR pathway and cranks up autophagy. Rapamycin does the same thing, only without the gnawing hunger.
“Really what rapamycin is doing is tapping into the body’s systems for dealing with reduced nutrition,” says Brian Kennedy, chief executive officer of the Buck Institute for Research on Aging in Novato, Calif. “We’ve evolved over billions of years to be really good at that. When things are good, we’re going to grow and make babies. And when things are not so good, we go into a more stress-resistant mode, so we survive until the next hunt. And it just so happens that stress resistance is good for aging.”
ייתכן שקו פרשת המים בעניין נחצה לפני כשנה, כאשר
" a paper appeared in Science Translational Medicine, part of the Science family of journals. According to the study, conducted with volunteers in Australia and New Zealand, a derivative of rapamycin called everolimus had been shown to improve the immune response of elderly patients when administered in limited doses."

מתברר שמבחינת הקונסיומר ריפורטס, המכונית שדורגה כטובה אי-פעם היא לא המכונית האמינה ביותר אי-פעם...
מדוע?
המידע שהארגון אוסף מכ-1400 בעלי Tesla S, מלמד ש-
"Tesla is likely to involve a worse-than-average overall problem rate. That’s a step down from last year’s “average” prediction for the Model S. It also means the Model S does not receive Consumer Reports’ recommended designation"
עם זאת, על פי הארגון, מאחר שהבעיות נופלות ברובן תחת אחריות four-year/50,000-mile bumper-to-bumper warranty או אחריות eight-year/unlimited mileage battery and drivetrain warranty שנותרת החברה, התקלות בד"כ מתוקנות ללא עלות לבעלים.
בעיות אמינות מאפיינות טכנולוגיה חדשה. וכמו שכותבים בדיווח לא רק שטסלה היא 'ילדת הכרזה' של המכוניות החשמליות עם הביצועים המעולים והטווח הארוך, אלא שהיא מוסיפה עוד ועוד שכלולים. ובכל זאת, 97% מהבעלים של מכוניות טסלה משיבים שהם היו רוכשים שוב את מכוניתם מטסלה בוודאות (definitely ).
מדוע? נראה שהשירות של טסלה לוקח אחריות מלאה על התקלות עם מטרד מינימלי (fuss) לבעלים. כמעט כל אחד מהמשיבים לסקר ציין את Tesla’s rapid response and repair time וזאת למרות העדרה של רשת ספקי שירות כמקובל בארה"ב.
השאלה שבקונסיומר ריפורטס טוענים שטסלה תצטרך להתמודד איתה היא כיצד לשמור על אותה רמה של שירות ושביעות רצון כשהיא תתחיל לספק את מכונית ההמונים, הModel 3
אבל כשאני חושב על המאמר הזה, אני נוטה להסכים עם המגיבים, שברובם חושבים שלConsumer Reports יש בעיה עם הדרך שבה הם מסיקים מסקנות.
רוב התקלות שצוינו לא היו כאלה שתוקעות את המכונית. התגובה של טסלה ברוב המצבים היתה תגובה-מקדימה (pro-active ). כולנו יודעים שבכל תחומי החיים, תחזוקה מבוססת צעדי מנע (pre-emptive) היא חסכונית יותר ואפקטיבית יותר מהגישה שמתמודדת עם המצב במלוא חומרתו, אחרי שנוצר. לדעתי, היכולת של טסלה ליצור מודל שירות שהולך ומתייעל מבחינה כלכלית מבשר דווקא טובות למודל3 ולמשתמשי המכוניות החשמליות של הדור הבא.
כל שנותר לי לשאול הוא: מתי נראה את המודל3 בישראל ?

ולפני סיום החלק הזה, מעט מידע מרתק על האבולוציה של שמות חדר השירותים באנגלית....

ובחזרה לענייני דיומא, מזווית אחרת:
הצטערתי לגלות, עודי מתווכח (בחברות) באינטרנט בנושא מסויים כי
תופעת דמי החסות כה רחבה עד כי אפילו המדינה, למרבה הזוועה, משלמת דמי-חסות  . נתנחם בתקווה שיום אחד 'השומר החדש' ... יכחיד אותה....

ועוד הזדמנות לידע:
אתנחתא - תנו למוח לשמוח - הרצאות מעניינות שהעלתה אונ' תל אביב ליוטיוב. למשל - המחלוקת הגדולה על אלוהים:




והזדמנות להכיר את השכנים שלנו:
בלוגר מצרי בשם שריף גאבר מסנגר על ישראל:

הלוואי עלינו מסבירים ברמה הזו.
הסיפור האישי שלו מעניין: אתאיסט שמנהל מלחמת הפצת-מידע עם שלטונות מצרים ונרדף בשל כך. זה הטוויטר שלו וזה האתר שלו  וזה ראיון שנתן בעודו נמלט  ואפשר רק לקוות שהוא יצליח במאבקו ושיהיו עוד הרבה בחורים ובחורות שכמותו - שם וכאן.

ובחזרה מהשכנים שלנו אל פרשיה מקומית שהסעירה רבים וטובים כאן. מה באמת קרה באלנבי 40? פרקליטות מחוז תל אביב סגרה את תיק החקירה של האירועים שהתרחשו במועדון אלנבי 40 והחליטה שאין מקום להגיש כתב אישום, עוד בטרם פורסם דבר האירוע בכלי התקשורת. מדוע? על פי 'הארץ' הצעירה המעורבת שינתה את גירסתה כמה פעמים: "בחקירתה לא ציינה הצעירה בשום שלב שהוא כי הדברים נעשו בכפייה ואף הוסיפה כי לא שתתה יותר משלוש כוסות שתייה של רד בול עם וודקה. לאורך כל החקירה ציינה כי לא קיבלה שכר על מה שעשתה באותו הערב וכי הדברים נעשו מרצונה." ... "לדבריה היה זה אירוע חד פעמי ואילו למשטרה היה מידע על שני אירועים נוספים." ... ..."בחקירתה השנייה הסבירה הצעירה שבמשך שלוש שנים נהגה לבוא ל'אלנבי 40' ובמשך חלק מהזמן הועסקה על ידי בעלי המקום כחלק מצוות ההפקה של 'תחרות החולצה הרטובה'. " ... "כאשר עימתו אותה החוקרים עם השינויים בגרסאותיה והסתירות בדבריה, יצאה הצעירה שוב מהחדר וביקשה להפסיק את החקירה."
דנה גולדברג מהארץ מנתחת את הדרך בה טופל המקרה בתקשורת ומסכמת כי " גם אם לא היה אונס, אנסו אותה להגיד שהיה." נדמה לי שיש בזה משהו...


ומפרשיות שזוכות לתשומת-לב תקשורתית לאירועים שהיו צריכים לזכות לתשומת לב שכזו. אדם זרטל, מגדולי הארכאולוגים שקמו לנו, האחראי לכמה תגליות חשובות מאין כמותן מתקופת ההתנחלות של בני-ישראל בארץ ישראל, הלך לעולמו. יהי זכרו ברוך.
כמה מתגליותיו במסגרת סקר הר המנשה:


ומהעבר אל ההווה שלנו, ואל הדברים שבאמת צריכים להטריד אותנו, לא פחות מהפוליטיקה המדינית - זו החברתית.
נתחיל עם סיפור קטן ומרגש על דרך מקורית להנגשת גני שעשועים שרץ בפייסבוק.

ונמשיך עם ענייני כלכלה וחברה. גיא רולניק כתב בדה-מארקר על הספר 'Phishing for Phools' , ספרם של רוברט שילר וג׳ורג׳ אקרלוף
המציג את האמת המרה של הקפיטליזם הפוסט-מודרני ואת הדרך שבה שורה של כשלי-שוק מאפשרת לתאגידים להפוך את הבחירה הרציונלית של הצרכנים לבלוף, וכך הופכת את המציאות הקפיטליסטית מחלום על איכות, חדשנות או מחיר למציאות של הונאה, מניפולציה וניצול.
לי עדיין יש לי חלום. חלום על עידן גלובליסטי של רפורמות מקיפה בכלכלות הדמוקרטיות-הקפיטליסטיות.
אם תרצו, אין זו אגדה.

---

ומה ששילר ואקרלוף מספרים על העולם, דורון צברי בא ומספר עם סדרה שחשוב שכולנו נראה על הכלכלה הישראלית:
הפרק הראשון של מגש הכסף:

אבל מהכתבה 'בהארץ' אצטט דווקא משפט אחר שלו שתפש אותי:
"אם הייתי מנכ"ל רשות השידור היינו עושים את הסדרה 'מלחמות היהודים', סטייל 'אני קלאודיוס' או 'משחקי הכס', כדי שאנשים יבינו את ההיסטוריה שלהם. כל פעם שהיהודים הם ריבון זה מחזיק להם 80—90 שנה והם מתחרפנים. זה קרה פעמיים, הקיצונים השתלטו על השיח ומה שקרה אז קורה גם היום: פער מטורף בין עניים לעשירים, מעמדות, הקיצונים משתלטים. אתה קורא את 'מלחמות היהודים' של יוספוס פלביוס בתרגום חדש וחושב שאתה קורא 'ידיעות אחרונות' מאתמול. יש בי פחד וחרדה אמיתית למקום הזה, הוא שביר".
ואיך אפשר בלי אמנות?
נסיים עם אמנות המערות המופלאה של Ra Paulette. אמנות שמציגה את מעשיו של אדם שגילה את תשוקתו, אמנות שהמפגש איתה מעלה תחושות של הערכה, פליאה, וגם מעלה את השאלה שמתקשרת עם הדיונים הפדגוגים שהזכרתי קודם - למה רק הוא עושה זאת ?