על הנטיה התקשורתית לצטט את אריאל זילבר שלא כהלכה
אני לא זוכר מי זה היה שכתב פעם, שבארץ הזו נוטים לצטט ימניים שלא כהלכה. קראתי את זה פעם, כשהייתי נער, ונתקלתי בזה לא אחת, אבל אני לא זוכר דוגמא קיצונית יותר ממה שנעשה לאריאל זילבר בימים האחרונים. אני לא מדבר על הדברים שאמר בשנת 2001 וזמן קצר לאחר מכן התנצל עליהם , דברים ששבו לרדפו כעת. אני מדבר על הדברים שאמר בטקס אקו"ם אמש. ברוב כלי התקשורת בארץ אתה קורא כותרות זועקות שאריאל זילבר קטע את הטקס, קרא לפרק את אקו"ם. כך במאקו . בYNET . כך ב הארץ . כך ב וואלה! . כך בגלי צה"ל . רק בNRG ו בישראל היום הדברים שלו זוכים להתייחסות מלאה יותר, שמבטאת גם את רוח דבריו וגם את תוכנם באופן מדוייק ונאמן. כל מי שרואה את הסרט מהאירוע נוכח שאריאל זילבר, כאשר קטע את הטקס, ביקש בנועם את סליחתו של האמן שעמד לשיר. אבל זה לא הרושם שאתה מדבר כשאתה קורא כותרת על קטיעה של טקס, נכון ? האמת המרה היא שאריאל זילבר דיבר בהתרגשות עמוקה, וביטא דעה עקבית, פשוטה, נחרצת, בדבר חוסר-האפשרות להפריד בין דעות האמן לבין יצירותיו, ובדבר זכותו של אמן לדעותיו. מה שנאמר לגבי פירוק אקו"ם היה שונה לגמ