יום שישי, 28 באוגוסט 2015

עלה במרשתת - לקט אחרון לקיץ - והפעם, על לימודים שאין בהם לימודי ליבה, המכונית הטובה אי-פעם, והדרך לקריירה גדולה.

אז מה דגנו השבוע ?
לקראת שנת-הלימודים הממשמשת ובאה, נתקלתי בכתבה בNRG בה מסביר יאיר טיילור מדוע חשוב לי כי בנו ילמד בבית-ספר בו אינם מלמדים לימודי ליבה (אנגלית, חשבון, אזרחות).
שם, "כאשר המורה נכנס, כל התלמידים עומדים על רגליהם, פונים למורה בגוף שלישי ומתייחסים למורה כמודל לחיקוי ולומדים  ממנו ערכי מוסר."
בו מלמדים גם דרך ארץ וגם תורה. בו "לומדים לפצח טקסטים עיוניים מתקופות שונות, מהגמרא ועד הגאון מווילנה. " ממנו "התלמיד יצא עשיר בידע אודותיהדותו, ערכיה, עקרונותיה, וההיסטוריה שלה. "
בו "הוא יחווה 'היכרות' עם גדולי האומה ממשה רבינו, דרך אביי ורבא ועד החפץ חיים. "
אולי הייתי משתכנע, אם הוא לא היה טורח לסיים בהצהרה "אני מסתכל סביבי.רבים מבני גילי היום עוסקים במקצועות חופשיים כמו היי-טק, הנדסה וכמובן משפטים. לכל האנשים הללו יש בין תואר לשניים, והם לא למדו ליבה. הם השלימו את הכל, וברוך השם אלפי סטודנטים חרדים גודשים את הקמפוסיםעד אפס מקום.אם הבן שלי ירצה – הוא יוכל לעשות זאת. בית הספר החרדי מעניק לתלמיד ארגז כלים שבאמצעותו הוא יוכל, אם ירצה, להמשיך לכל מסלול שיבחר."
אחרי שקראתי, התבוננתי מסביב, ונזכרתי באמת העצובה. למשל, מחקר מ-2010 שפרסם משרד התעשיה, המסחר והתעסוקה (זהירות: PDF) אשר מלמד על שיעורים גבוהים מקרב גברים חרדים שהשתלבו בעבודה המדווחים כי הם מתקשים עד מתקשים מאוד בשימוש במחשב ובטכנולוגיה (43%), כי הם מתקשים עד מתקשים מאוד בקריאת חומר באנגלית (30%), ומתקשים עד מתקשים מאוד בעבודת צוות (37.5%).
ואלה הם אלה שהצליחו להשתלב, כן ?
יכול להיות שהביקורת הזו תישמע מוזרה לכל אלה המכירים אותי בתור אדם שלא מקדש את החינוך 'הרגיל' וסבור שחינוך אלטרנטיבי (דמוקרטי, ביתי ואחר) עולה ביתרונותיו באופן משמעותי. לאלה אני מבקש להזכיר שהנחת המוצא של זרמי החינוך האלטרנטיבי שאני מעדיף, היא שאדם לומד בכוחות עצמו את שמשמעותי בעיניו. למי שלומד בחינוך האלטרנטיבי יש שלל הזדמנויות ללמוד בכוחות עצמו את נושאי הליבה. על ידי מבט, שיחה והקשבה. בדיוק באותה הדרך בה תינוקות לומדים ללכת ולדבר. אבל כדי שזה יקרה, צריך שהסביבה תזכיר מעת לעת את הנושאים האלה ותדאג לחשוף את האדם הלומד אליהם. כיצד ילמד אדם כישורי-יסוד לחיים המודרניים, אם הסביבה מקפידה שלא לחשוף אותו אליהם ?

מחרדים לחרדים נישאר בחרדים. מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל אישרה את כהונתו של ח"כ הרב יעקב ליצמן כשר הבריאות. ועולם כמנהגו נוהג ?
נדמה לי, שבטווח הארוך, הדאגה שהבעתי לפני רגע, תיפטר מעצמה. אחרי הכל, יש חדש תחת השמש. 

ומאיגרא רמה לבירא עמיקתא. מקלט אטומי בלב העיר תל אביב ? אולי מאגר מי תהום נגיש בפתיחת דלת ? טיול במעמקי  הנסתרים של קניון הדיזנגוף סנטר.

לפני אחרון, ושוב עם רלוונטיות רבה לשנת-הלימודים ההולכת וקרבה, נתקלתי השבוע בריכוז מצויין של כלים ללמוד שפות. שווה מבט על ידי כל מי שחשקה נפשו ברכישת שפה חדשה.

ואחרון, לכל הורה מודאג, לקראת שנת הלימודים הקרבה: הרצאת TED של לארי סמית, המסביר מדוע לא תצליחו להשיג קריירה גדולה, אלא אם.... 

על הפער בין עניין לתשוקה, והדרך אליה נלך בעקבותיהם...


יום שישי, 21 באוגוסט 2015

לקט עלה במרשתת - והפעם, מכונות זמן והיטלר, שינויים בהבנה של הפסיכולוגייה של ידידו הטוב ביותר של האדם וחינוך מיני ועוד.

כתבה בקונסיומר ריפורטס על המכונית-הנוהגת-בעצמה של גוגל לימדה אותי שהמבט של גוגל מכוון הרחק קדימה. קצת מאכזב, למי שקיווה שהמכונית שלו תנהג בעצמה בעוד 5 שנים, ובכל זאת, מעניין להכיר את הפרספקטיבה הגוגלית בעניין. 

הילו גלזר ב'הארץ', בכתבה (מהסוג שמאפשר הבלגה על כל מה שקורה לעיתון הזה), על המפגש בין נכות לסקסיות: האתגר בו הסקסיות מפסיקה להיות אישור לנורמליות, אלא חותרת תחת הגדרות היופי המקובלות והמיניות הנורמטיבית. 

חיפשתי קצת בעצמי ונתקלתי גם בכמה לא רעים שמייצגים את התהליכים של השינוי במחשבה על הנסיעה בזמן והאפשרות להתמודד עם היטלר...
וכן, אני יודע, זה היה הרבה יותר מרשים אם הייתי מציג את כל הקומיקסים האלה אחד ליד השני, כאן בעמוד הזה. אבל לגבי רובם, מה אפשר לעשות, זו שאלה של זכויות יוצרים, ובבלוג הזה לפחות, עדיין משתדלים לנהוג בהוגנות. 

ממכונות זמן לטכנולוגיות מתקדמות אחרות. שמחתי להיתקל במדריך מפורט בסוגיה הטכנית הלא-פשוטה: איך לצלם את הירח עם הסמארטפון שלך

וממכונות לידידים טובים לא פחות של האנושות. התפיסות של פסיכולוגיית הכלב משתנות בשנים האחרונות. ג'ון בראדשו, ביולוג בריטי, כתב ספר המפריך הרבה אמונות מקובלות על כלבים ובני אדם. והארץ מספר לנו: "במקום לדבר על התנהגות כנועה אנחנו מעדיפים לתאר התנהגות מלכדת".  אין זה עוד כלב (או אדם) דומיננטי וכלב כנוע, מערכת שיש לשמר בכל אמצעי אם רוצים לקיים חיים משותפים תחת קורת גג אחת, אלא יחס בין ילדים להורים, שבו הילד מבקש וזקוק לתשומת לב וקרבה. המשמעות היא שאלפי ספרים ומומחי כלבים טלוויזיוניים אינם רלוונטיים יותר, כמו גם כל אותן עצות בנוסח "לעולם אל תיתן לכלב לאכול ראשון או לעבור בדלת לפניך". המלצות לענישה תקיפה ועמידה בלתי פוסקת על משמר המעמד הדומיננטי איבדו את בסיסן המדעי. 
תמיד כיף לראות פרדיגמה משתנה. 

החופש הגדול הוא הזדמנות עצומה להורים לקחת יותר מעורבות בחינוך ילדיהם. חינוך בנושאי מין הוא אחד מאותם נושאים שרבים מעדיפים להשאיר לאחרים. ג'ון אוליבר הסביר היטב בתוכנית חריפה ומשכנעת כמה חשוב לא להימנע, כדי שילדינו יקבלו חינוך מיני טוב.

התוכנית מתארת עד כמה החינוך בנושאי מין בארה"ב גרוע (קשה שלא להרהר בחלחלה על המתרחש בבתי הספר בישראל). כשחושבים על זה, קל להבין מדוע חינוך מיני גרוע הוא סוג של חינוך שעדיף לא לקבלו כלל. במילותיו של אוליבר: הילדים שנשארים בבית ביום של שיעור על מין בגלל מחלה, מקבלים חינוך מיני טוב יותר. וכמובן, הדבר שחשוב שכולנו נזכור - בניגוד לחשבון דיפרנציאלי, מיניות אנושית היא נושא שכל אחד מאיתנו יצטרך לדעת ולהכיר לשארית חייו.

יום שישי, 14 באוגוסט 2015

לקט עלה במרשתת שני לחודש אוגוסט - והפעם, על הדרך בה משפיע המגדר השפתי על המציאות, על שליטה במזג האוויר נוכח ההתחממות העולמית וכיצד בונים ביטחון עצמי.

לפעמים, אולי אפילו לרוב, שיטוטים במרשתת לא מתחילים במקרה... לפני זמן נתקלתי בסופר בצנצנת שבתוכה חייזרים מוזרים. הצצתי בתווית וגיליתי שרשום "פטיסונים בחומץ". התפלאתי מה זה פטיסונים... וחיפשתי... התברר לי ש"זהו ירק יפהפה בצבע צהוב בוהק או ירוק, פחוס ומכוכב, הגדל בדרום הארץ ועשיר בנוגדי חמצון. הטעם של הפטיסון מזכיר את זה של הקישוא, אך הוא עמוק יותר ומרקמו שונה והופך אותו נוח במיוחד למילוי. צורתו המרשימה, בצירוף טעמו, ישדרגו כל מנה שתבחרו לשלב אותו בה. "
קניתי. טעמתי. מתברר שאני לא אוהב פטיסונים.
עוד חסרון של האינטרנט - אי-אפשר לטעום דרכה דברים.
אולי זה רעיון לסטרט-אפ ?

עודני משוטט, הפעם בפייסבוק, והנה נחשפתי לפוסט נפלא של חוסיין דרקשאן (Hossein Derakhshan) , בלוגר איראני שיצא מהכלא וגילה שהאינטרנט השתנתה, ומרכז-כובדה עבר אל הרשתות החברתיות: 
"The rich, diverse, free web that I loved — and spent years in an Iranian jail for — is dying. Why is nobody stopping it?
... web pages outside social media are dying...  Popularity is not wrong in and of itself, but it has its own perils. In a free-market economy, low-quality goods with the wrong prices are doomed to failure. Nobody gets upset when a quiet Brooklyn cafe with bad lattes and rude servers goes out of business. But opinions are not the same as material goods or services. They won’t disappear if they are unpopular or even bad. In fact, history has proven that most big ideas (and many bad ones) have been quite unpopular for a long time, and their marginal status has only strengthened them. Minority views are radicalized when they can’t be expressed and recognized.

Today the Stream is digital media’s dominant form of organizing information. It’s in every social network and mobile application. Since I gained my freedom, everywhere I turn I see the Stream. I guess it won’t be too long before we see news websites organize their entire content based on the same principles. The prominence of the Stream today doesn’t just make vast chunks of the Internet biased against quality?—?it also means a deep betrayal to the diversity that the world wide web had originally envisioned." 
בדומה לדרקשאן, גם אני מאמין שהאינטרנט ממוקדת הרשתות-החברתיות היא בעלת נפש פחותה, ושיש לה חסרונות רבים ויתרונות מועטים, בהשוואה לאינטרנט שאינסוף מוקדים לה. האומנם נוכל לה, לאינטרנט המשועבדת לפייסבוק ? 

עצוב מעט, ניסיתי להתאושש בקריאת פוסט יפה וישן-נושן בבלוג "דגש קל" על תפוחים, בננות, גשרים  והדרך שבה המגדר השפתי משפיע על התפישה של המציאות
איזה שם פרטי הייתם נותנים לאשכולית ? ואיזה שם פרטי הייתם נותנים לתפוז? 
איזה תיאור הייתם נותנים לאשכולית? ואיזה תיאור הייתם נותנים לתפוז? 
האם יש הבדל בהתייחסותנו אליהם בגלל שבשפתנו האחת היא נקבה והאחר הוא זכר?
הטענה היא שכן, וזאת למרות שבעצם מדובר בשני פירות-הדר חסרי מגדר... 

ואם זה לא ניחם אתכם, ואם גם אתם חווים את הקושי שבהתחלת הרכבת הקלה של תל-אביב,  אולי נתנחם בסיפורים על בניית רכבות מהעולם ?

ואולי במקום סיפורים, נקשיב לעצות? בן סטילר עם כמה עצות על נישואין. כן, דווקא בן סטילר. ולא במקרה. כמו שכולנו יודעים, בעידן המודרני נישואים הם אתגר לא פשוט (יש המדברים על 50% גירושין בארצנו הקטנה). בהוליווד, בנישואים בין כוכבים, האתגר קשה בהרבה, כנראה בגלל החשיפה הבלתי-פוסקת. ומה יש לכוכב ההוליוודי לייעץ לנו ? 
"אני חושב שנישואין, כמו כל מערכת יחסים, הופכים להיות באמת מעניינים רק אחרי חמש או שש שנים יחד. אנשים תמיד משתנים, ואתה לא יכול לקחת שום דבר כמובן מאליו. זה מפתה לחשוב שזהו, מעכשיו הכל יישאר כמו שהוא, אבל אותי זה מפחיד. אתם צריכים להתפתח יחד ולהקשיב אחד לשני. האמת היא שהחיים פשוט זורקים עליך המון דברים, והרומנטיקה באה והולכה. גם כריסטין מאוד מצחיקה, וצחוק הוא חלק כל כך חשוב ממערכת יחסים. לפעמים אני נהיה נורא מתוח ועצבני, והיא האדם הקליל מבין שנינו. היא גורמת לי לצחוק ולהבין כמה אני מגוחך".
החיים כאן באמת לא פשוטים. עוד לא התאוששנו מהשבוע הקודם והנה מתחיל גל הסתה חדש סביב בית הכנסת העתיד לההרס...אבל האמת לגביו היא עצובה ופשוטה. הוא באמת צריך להיהרס. 

ממר"י, מכון מחקר העוקב אחרי התקשורת המזרח-תיכונית עדכן לגבי מחלוקת שנפלה בין אינטלקטואלים מצריים סביב הקמפיין ל"חידוש השיח הדתי" שמוביל נשיא מצרים כדרך למאבק בטרור. וגם לימד אותי שנתניהו איננו בודד במערכה. כותבים ערבים טוענים כי התנהלות המערב מול איראן עלולה להחזיר את תסריט גרמניה הנאצית

ולעניינים אחרים (אך לא פחות רציניים)?
ונסיים בהרצאת TED מעניינת ששמעתי השבוע, בה הסביר ד"ר איבן ג'וזף על המיומנות שאנחנו קוראים לה ביטחון עצמי, וכיצד אפשר לבנותה


יום שישי, 7 באוגוסט 2015

לקט עלה במרשתת - סובלנות, סבלנות ודיאלוג.

עבר עלינו שבוע לא קל, כאן בישראל, וזה אולי מסביר מדוע הלקט הראשון של חודש אוגוסט עוסק בדברים שנתקלתי בהם באינטרנט, דווקא בנושאי סובלנות, סבלנות ודיאלוג.
patience is not the ability to wait, but the ability to keep a good attitude while waiting.
  • דיאלוג בין-קהילתי בדרום תל-אביב באמצעות הייד-פארק בפארק לוינסקי
  • נושא המוסיקה המזרחית הוא עוד אחד מאותם סלעי-מחלוקת אינסופיים על קו-השבר של יחסי יוצאי-אשכנז ויוצאי-ספרד בארץ ישראל. שווה לקרוא קצת על ההיסטוריה של הנושא, בכתבה על המערכה הראשונה על המוסיקה המזרחית
  • ואולי מבית"ר ירושלים ייצא המודל הישראלי להתמודדות עם גזענות
  • העולם נפרד בסוף השבוע מאחד מסכסוכי הגבולות המורכבים, הקשים ובהחלט אפשר לומר שגם המוזרים ביותר בתולדותיו. בנגלדש והודו הסדירו את מעמדן של 162 מובלעות זו בשטחה של זו, ואפשרו לאזרחיהן לבחור אזרחי איזו מדינה הם רוצים להיות. דוגמא למובלעת: "דהאלה חגרברי ההודית שוכנת בתוך הכפר הבנגלדשי אופנצ'וווקי בהג'ני 110, שנמצא בתוך הכפר ההודי בלפרה חגרברי שנמצא בתוך מחוז דביגני בבנגלדש. למעשה לא מדובר בשטח מיושב, אלא בשטח חקלאי בבעלות חקלאי בנגלדשי. גודלה של המובעלת 7,000 מטר רבוע בלבד - והיא עדיין לא הייתה המובלעת הכי קטנה מבין 162 המובלעות שמעמדן הוסדר כעת."
  • זה גם סוג של גילוי אנושי לסובלנות (במצרים). השיח' אל-קרדאוי: אין לפלסטינים צורך בפיגועי התאבדות מאחר ובידיהם יש טילים. לשכת השיח' יוסוף אל-קרדאוי פרסמה אתמול, 27 יולי 2015, באתר האינטרנט שלו, הודעת הבהרה בנוגע לעמדתו של השיח' לגבי פיגועי התאבדות. זאת בתגובה לסרטון ישן המשודר לאחרונה בערוצי טלוויזיה מצריים, המתפרש כקריאה מצדו לבצע פעולות התאבדות במצרים. השיח' הסביר שההיתר אשר ניתן בזמנו לפיגועי-התאבדות היה יפה רק לגבי איזור פלסטין ורק לתקופה מסויימת. למה? כי אז לפלסטינים לא היתה דרך אחרת להגן על עצמם. עתה, כשיש להם טילים,גם אם לא ברמה של אלה שבידי הישראלים, הם מספיקים כדי להסב נזק ולהדאיג את האויב, "ולכן אין עוד הצדקה לפעולות הקרבת הנפש כפי שהיה בעבר. לכל מצב יש את הדין שלו ואת האמירה הראויה לו, והפתוא משתנה עם השתנות הזמן, המקום והמצב." וכל מי שאיננו מצליח לראות את ההקשר, צריך לזכור שחמלה ורחמים לעולם מתחילים מבית. 
  • זה 'הנאום הטוב ביותר שנתן דיפלומט ישראלי אי פעם'. כך מתארים את נאומו של ג'ורג' דיק.   
    דיק (30), בן למשפחת פליטים יפואית, הוא הערבי־נוצרי הראשון שהשתלב במשרד החוץ באמצעות קורס הצוערים, והראשון שבהם שמכהן כסגן שגריר (בנורבגיה). קשה להישאר אדיש נוכח המודל האפשרי של דו-קיום שהאיש הצעיר והאמיץ הזה מתווה בגופו.