Web Sight Story

בקהילה שבה אני חי מתנהל דיון סוער סביב חיסונים. עצוב ומזעזע, אבל יש אנשים שמתנגדים לחיסונים במאה ה-21.  הדיון אצלנו הוא סביב החיסונים לחצבת.  יש אצלנו בקהילה הטוענים שחצבת היא "כלום".  מי שחושב כך - כדאי שיבדוק כמה מתו או נפגעו ממנה לפני שהתחילו חיסוני-החצבת. אפשר למשל לעלעל קצת בספר מעניין בשם "Disease Control Priorities in Developing Countries ".  לא חייבים לעיין בכולו. אולי רק להציץ בפרק 20 - "Vaccine-preventable Diseases " . גם שם - לא חייבים לעיין בכל הפרק. אפשר לרוץ קדימה לחלק שכותרתו Measles. לקרוא קצת על ה-CFR (שיעור התמותה - case fatality rate).  ועכשיו אולי להשקיע עוד טיפה מאמץ, לפתוח את הקישור הבא ולקרוא על ההצלחה של מיזם החיסונים GAVI בהפחתת היקף תמותת תינוקות ופעוטות במדינות הכי עניות בעולם . מי יודע? אולי אחרי זה תתחילו להבין קצת יותר את סכנת החצבת ולהחזיק קצת יותר מחיסונים. יש הטוענים שחצבת נפתרה בעקבות העליה ברמת ההגינה. אבל  הגרף הבא  -  (שמצוטט מהCDC האמריקאי) מלמד כי חצבת היא אחת מאותן מחלות מידבקות ש* שום דבר * לא הוריד את תפוצתן - לפני

The Harry Potter discrepancies series continues. After reviewing the discrepancies in - books 1-4 book 5   book 6 It is time to to move on to Harry Potter and the Deathly Hallows (a.k.a HP7): But first, let us get it off our chest: HP7 was a disappointment at the first read, it remained such in repeats over the years, and the feeling only got stronger this time around. It is sad, because once you start the series, you want to go the distance. But the joy of the first books is slowly replaced by the tension of wanting to ride it till the end, and the discrepancies are not the only problem. HP7 is a seriously flawed book. Just compare the dramatic density of HP6 with HP7 ! If only Rowling had let the cave-horcrux be destroyed at book 6, it would have made HP7 so much better (not perfect, as there are still some serious discrepancies left to handle... but better). Why did Rowling kept the horcrux for book 7 ? because it would have made the shrill nakedness of the H

It was Shakespeare who wrote: "There are more things in heaven and earth, Horatio, Than are dreamt of in your philosophy (Hamlet speaking to Horatio, at the beginning of the play).  Not so long ago I wrote about the changing paradigm of space research, as the universe turns out to be flooded with planets , and here comes our very own sea, and teaches us again how littlewe know very of its riches.... A Deep Ocean research has discovered that unlike prior assumptions, there are giant coral reef systems far away from the coast of the United States of America. How far away? 160 miles off.... Further Reading Scientists Discover Giant Deep-Sea Coral Reef Off Atlantic Coast The deep sea at the Smithsonian

הבחירה בלוקה מודריץ' בתור כדורגלן השנה של פיפ"א  היא עוד דוגמא אחת עד כמה ארגונים, עיתונאים ותחרויות מהסוג הזה מסוגלים לעוות את התשובה הפשוטה לשאלה הפשוטה: מי השחקן הכי טוב. מודריץ' זכה בפרס, בין היתר, בגלל תפקוד נבחרתו בגביע העולם בקיץ  בעוד שליאונל מסי, המתחרה הנצחי והזוכה תדירות כבר עשור, כלל לא היה ברשימה הסופית. אולי זה בגלל תפקודה של ארגנטינה במונדיאל, אבל בהתחשב בכך שארגנטינה הודחה בטורניר הזה בשמינית הגמר מול צרפת, מי שבסופו של דבר זכתה בגביע העולם, נדמה שהשיקול הזה פחות הוגן. במיוחד כשברמת הקבוצות, ברצלונה זכתה שוב באליפות ספרד . קבוצתו של מודריץ', ריאל מדריד, אומנם זכתה באליפות אירופה לקבוצות, אבל היו שבלטו לפחות כמוהו אם לא יותר בדרכה של ריאל לגמר (למשל, גארת' בייל, ב גמר עצמו  ו כריסטיאנו רונאלדו , היריב האמיתי של מסי, לאורך כל הדרך).בקיצור, נראה שלליאונל מסי יש על מה להתלונן. אם יש ספורטאי שיכול לנחם אותו, הרי זה אוסקר רוברטסון, אגדת הכדורסל, שכל הקריירה שלו התאפיינה ביחס לא הוגן מצד הממסד. נתקלתי לאחרונה בראיון מעולה של רוברטסון, על ידי אגדת כדורס

קיץ. התקופה של השנה שבה מי שעוסק בכתיבת-ספורט מוצא עצמו עוסק במלפפונים . לפני חודשיים הגיע  That Guy Who Talks About Sports , מין בלוג  ישראלי שכזה על ספורט, לסוף דרכו. אחותו הגדולה, Moments of Sports , הקדימה אותו בשנה וחצי. וכך מצאתי את עצמי במצב תודעתי מוזר של מי שחש בצורך להתמודד עם מלפפוני-ספורט עסיסיים. בעבר, התמודדתי עם הצורך הזה בעיקר על ידי עיסוק באגדות-העבר. וכך קרה שנתקלתי בראיון מעניין עם ביל ראסל וחיפשתי מקום ראוי לאזכרו, כך שאוכל לשוב ולמצאו כשארצה. למה לא בפייסבוק? יהיו שישאלו. והתשובה, כמו שציטטתי בעבר במקום אחר, היא חדה וברורה. כדבריו של רוברט מ. פירסיג, מחבר "זן ואמנות החזקת האופנוע"  היא שפייסבוק מתעסק רק במה חדש, והשאלה הזו - " 'מה חדש?' היא שאלה נצחית מעניינת ומרחיבת-אופקים, אך אם רק היא הנשאלת, התוצאה היא מצעד אין-סופי של פרטי יום-יום ואופנה, שהם סחופת המחר". ובהעדר מקום טוב יותר, ומאחר ו-WebSightStory עדיין איתנו (גם אם לא לעוד הרבה זמן ), הנה ראיון עם אגדת הכדורסל ביל ראסל, שחקן הנ.ב.א האגדי שזכה ב-11 אליפויות ב-13 שנים, ובע

WebSightStory עתידה להיסגר בסוף השנה הזו. בדומה למיזמים רבים ושונים, נדמה לי שגם  היא יכולה להביט במבט מאשים-משהו כלפי Facebook. כלומר, המבט המאשים הזה מסתובב בסביבה כבר כמה שנים. מאז שלהי 2013 היה ברור שפייסבוק שואבת גולשים מהאינטרנט הרגיל בצורה דרמטית. ומאז 2015 לערך היה ברור שמדובר בחור שחור שאו שאתה נשאב לתוכו או שאתה מת. יהיו שיטענו שזה קרה עוד הרבה קודם. היה נכון, כנראה, לסגור את WebSightStory כבר אז, אלא שהפכתי מעורב מעל לראשי במיזם נוסף, שעתיד להגיע להבשלה בחודשיים הקרובים, וכך מצאתי את עצמי ממשיך גם כאן וגם שם. מיזם שלישי שהתחלתי בו לפני שנה הפחית עוד יותר את היקפי הפעילות (כפי ששמו לב כמה גולשים נאמנים מהזן ההולך והופך נדיר יותר). אבל אסור לתת לדחייה ולהתנהלות (האידיוסינקרטית) של המיזם הזה, לגרום לטשטוש הקונטקסט. WebSightStory היתה מיזם בלוגוספירה, וכמו הרבה מאוד ישויות באקו-סיסטמה הזו, היא נפגעה אנושות מפייסבוק. אפשר לתת לזה הרבה הסברים. הסבר אחד, מבריק באופיו, ניתן על ידי הבלוגר האיראני האגדי, חוסיין דרחשאן . דרחשאן, שנכלא ב2008, תקופת שיא של בלוגוספירה תוססת בעולם בכל

The Harry Potter discrepancies series continues. After reviewing the discrepancies in books 1-4 , and book 5 we can move along to book 6: So, with no further ado, lets start talking about the discrepancies in the first book of the series where Harry starts hunting Voldemort. (all pages refer to the 2005 UK Bloomsbury First Edition of Harry Potter and the Half-Blood Prince by J.K Rowling): Severus Snape tells Narcissa and Bellatrix that he did not search for Voldemort because he thought that he was dead. This is a good excuse until the end of hp1. Afterwards, he and all other death eaters should have known better ... And it becomes a ridiculous argument at the beginning of hp4... After all, we know that the dark mark was getting stronger for months during HP4... how can it be that neither one of those death eaters went looking for their master at that time ?!? (and that Voldemort accepted such an excuse knowing the impact his strengthening had on the mark....) HP6 introdu

Let's listen to Navy Seal Admiral William H. McRaven graduation speech to the graduates of the 2014 class of UT . It is worth hearing, despite McRaven's statement that he has no memory of the commencement speech of his own graduation... The speech starts with a simple enough assertion. If you make a change in the lives of 10 people, a class of 8,000 can change the entire population world in 4 generations...   Where to start ? with the simple things. With McRaven's life lessons from his basic SEAL training:  Nake your bed every morning. it is the first task completed. a little pride. and a little reinforcement that the little things matter. and if it was a bad day - you come home to a made bed.  if you need to paddle a boat in a storming sea, you can't do it alone. you can't change the world alone. you need friends, family, and guidance.  seal training taught a lesson - it isn't about size but about will. measure a person by the size of his hea

The Harry Potter discrepancies series continues. After reviewing the discrepancies in books 1-4, we can move on to book 5. Where hp4 is the watershed of heaviness and seriousness in the series, hp5 is going seriously into the darker sides of life. The movie's trailer illustrates this well: j.k made a very interesting attempt at the inspection of evil that can be summarized nicely by a Sirius Black quote: "the world ins't split into good people and death eaters" And yet, sadly, it is also the first book that isn't working well in the series. Why? Too many discrepancies. Not all of the same magnitude. But once a certain amount is reached, a book fails to get you over that suspension of doubt and let your imagination to sore with the author's. So, lets start talking about those discrepancies ! I just can't get the detection system that the ministry operates. They can find out about any magic done by an underage wizard. know where it

  הדיון על מי גדול יותר - מייקל ג'ורדן או לברון ג'יימס - שוב עולה  אבל המתווכחים מחמיצים נקודה פשוטה. אף אחד מהם לא ראוי להחשב כשחקן הכדורסל הגדול ביותר בתולדות הליגה. אפילו לא השני. ברשימת השחקנים הגדולים בהיסטוריה של המשחק ג'ורדן לכל היותר יכול להיות רק במקום השלישי. לברון ? רק במקום הרביעי. ראשון הוא כמובן ביל ראסל: 11 אליפויות ב-13 שנים. עם קבוצות שונות מאוד של הסלטיקס שהוא היה הגורם המשותף היחיד שלהן. כשמולו שיחקו ענקים כמו ג'רי ווסט, בוב פטיט, ווילט צ'מברליין ואלג'ין ביילור. ביל הוא שחקן הכדורסל הכי גדול שדרך על פרקט. מי שעצם נוכחותו באיזושהיא קבוצה היתה הופכת אותה - מכוח אישיותו וההשפעה שלו על מה ששחקנים סביבו הוציאו מעצמם - לפי אלף יותר טובה; ובו זמנית היה שחקן ההגנה הטוב בהיסטוריה ושחקן התקפה שידע להוציא מעצמו מה שצריך -כשהיה צריך. שני הוא כמובן מג'יק ג'ונסון, שלקח אליפויות עם קבוצות לייקרס שונות מאוד באחת התקופות הכי תחרותיות שהליגה ידעה. בניגוד לג'ורדן הוא לא נזקק למאמן מסויים שיוציא את מה שצריך מהקבוצה ועשה זאת עם מאמנים שונים. הוא גם לא

נו, אז כבר ראיתם את הקליפ של השיר הישראלי לאירוויזיון 2018?  מודה. אישית במבט ראשון התחברתי יותר לבריטניה, צרפת, סרביה, דנמרק ואוקראינה אבל יש להודות - אלה דברים שכבר שמענו שכמותם...  מה שלא נגיד על השיר הישראלי - הוא אחר הוא חדש אולי מטופש  אבל יש הרבה אומץ  במהלך האומנותי הזה  עם הmada baka (לך תבין מה זה בכלל.... זה מה שהאינטרנט הביא ) וכל הפקה פקה  האלה  והביקורת החברתית  שלא-מסתתרת שם בפנים אלא מוטחת בפני המאזין/הצופה וכמובן יש גם את הנקודה הזו שאי אפשר להתעלם ממנה - אי אפשר להישאר אדיש לשיר הזה.  או שאוהבים אותו או ששונאים אותו.  אין אמצע. נטע ברזילי עשתה כאן אמנות במיטבה.  לא צריך לטעות כאן. 

באיחור קל, ואולי גם קצת בהשפעת הסיכום באווירה העתידנית איתו סגרתי את שנת 2017, נזכרתי שחרגתי מהמסורת של WebSightstory ולא הבאתי עדיין את סיכום השנה של גוגל. והנה הוא -

 מינסוטה טימברוולבס קרעה את הקליבלנד קאבאלירס אתמול בלילה. פשוט קרעה. אין לזה מילים אחרות.  כשמתבוננים על  מצב הקבוצות ערב המשחק , רואים שהקאבס הגיעו ללילה הזה כשהם במקום שלישי במזרח, מוליכים את הבית המרכזי, עם 25 נצחונות ו-14 הפסדים. הוולבס הגיעו ללילה הזה כשהם מקום רביעי במערב, מוליכים את הבית המערבי, עם 25 נצחונות ו-16 הפסדים.  וכמובן, כל מפגש של מינסוטה וקליבלנד, כל עוד בראשונה ישחק אנדרו וויגינס ובשניה ישחק קוין לאב, יהיה משחק טעון על רקע הטרייד ההוא, במסגרתו מינסוטה מכרה את ההווה שלה (לאב) תמורת העתיד שלה (וויגינס) וקליבלנד עשתה בדיוק את ההיפך, על רקע חזרתו של הבן האובד, לברון ג'יימס.  קליבלנד כבר קצרה את התשואה על אותו טרייד, במסגרת האליפות של עונת 2015-2016. האם הגיע זמנה של מינסוטה לקצור את התשואה ?  לפחות במשחק הזה, זה בהחלט נראה כך. וויגינס הוביל את קלעי מינסוטה ונראה מחוייב להחריד (לא אחת, במיוחד על חשבונו של לאב).  לעומת וויגינס, לברון שיחק גרוע.  אפילו כתב החצר של לברון, בריאן ווינדהורסט, הסכים לכך  כשתיאר את מדד הפלוס/מינוס שעמד על מינוס 39 של לברון.  לברון לא היה לב

The Harry Potter series of books is a favorite of mine and many others. A huge literary phenomena that has many factors behind its success, with Rowling's writing talent first among them, of course. And still, nothing is perfect. Over the years I've gathered notes of discrepancies I found in the series. I mentioned a few in a post, a few months ago . Seeing how people responded to the Big Bang Theory discrepancies post (and its addendum ), I've talked around and realized readers would also like a similar critical look at the Harry Potter series of books. As I was just getting the itch to read it again, it seemed like the perfect timing... Book 1: Harry Potter and the Philosopher's stone (from now on: hp1):  The book is flaw-less (in my mind) once you realize that Dumbledore is letting harry face challenges intentionally as he prepares him for his (future) final confrontation with Voldemort. Book 2: Harry Potter and the Chamber of secrets (from now on: hp2)